×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    34. לד34
    35. לה35
    36. לו36
    37. לז37
    38. לח38
    39. לט39
    40. מ40
    41. מא41
    42. מב42
    43. מג43
    44. מד44
    45. מה45
    46. מו46
    47. מז47
    48. מח48
    49. מט49
    50. נ50
    51. נא51
    52. נב52
    53. נג53
    54. נד54
    55. נה55
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) ⁠אֵ֖לֶּ⁠ה בְּ⁠נֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רְ⁠אוּבֵ֤ן שִׁמְעוֹן֙ לֵוִ֣י וִיהוּדָ֔ה יִשָּׂ⁠שכָ֖ר וּזְבֻלֽוּן׃
    These are the sons of Israel: Reuben, Simeon, Levi, and Judah, Issachar, and Zebulun;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קעודהכל
    רשימות של בני יעקב – בראשית ל״ה:כ״ג-כ״ו, בראשית מ״ו:ח׳-כ״ז, שמות א׳:ב׳-ד׳
    אִלֵין בְּנֵי יִשְרָאֵל רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה יִשָשכָר וּזְבֻלוּן.
    ואלה בני ישראל ראובן שמעון – שבטים שמם נאים ומעשיהם נאים (כתיב בעזרא בתחלתו). בני יהודה ער ואונן. ער שהוער מן העולם, אונן שביא אנינות לעצמו.
    אלה בני ישראל ראובן – בני יהודה – והיה ליחס כתולדותם, אבל ייחס יהודה להביא ענין המלכות ואחר כן ייחס שמעון לפי שהיה מובלע בתוך נחלת יהודה.
    אלה בני ישראל – והחל ליחש בני יהודה, 1כי עקר הספר על מלכי יהודה.
    1. כי עקר הספר על מלכי יהודה. עיינו לעיל הקדמת רד״ק והערה ד״ה ״ובכללם נכתב״. לשון המיוחס לתלמיד רס״ג כאן: ״ייחס יהודה להביא ענין המלכות״. ובמיוחס לר״י קרא: ״בשביל כבודו של דוד התחיל לייחס שבטו קודם לשבטים אחרים כי לא נכתב זה הספר אלא למלכי יהודה״.
    These are the sons of Israel. The text begins by presenting the progeny of the sons of Judah, because the book is primarily about the Judean kings.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קהכל
     
    (ב) דָּ֚ן יוֹסֵ֣ף וּבִנְיָמִ֔ן נַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְ⁠אָשֵֽׁר׃
    Dan, Joseph, and Benjamin, Naphtali, Gad, and Asher.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    דָן יוֹסֵף וּבִנְיָמִין נַפְתָּלִי גָד וְאָשֵׁר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    דן יוסף – הזכיר דן לפני יוסף כי בסיבתו נולד יוסף, ז״ל בראשית רבה ע״ג רב הונא כו׳ אמר דן יוסף ובנימין בזכות דן עמד יוסף ובנימין.
    דן יוסף – קדימת דן ליוסף נמצא עוד פעם אחד בסדר מסעי, וחז״ל אמרו במדרש מפני שבזכות דן נולד יוסף ובנימין.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (ג) בְּ⁠נֵ֣י יְ⁠הוּדָ֗ה עֵ֤ר וְ⁠אוֹנָן֙ וְ⁠שֵׁלָ֔ה שְׁ⁠לוֹשָׁה֙ נ֣וֹלַד ל֔וֹ מִבַּ⁠ת⁠־שׁ֖וּעַ הַֽכְּ⁠נַעֲנִ֑ית וַיְהִ֞י עֵ֣ר⁠׀ בְּ⁠כ֣וֹר יְ⁠הוּדָ֗ה רַ֛ע בְּ⁠עֵינֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ וַיְמִיתֵֽהוּ׃
    The sons of Judah: Er, and Onan, and Shelah; which three were born to him of Bath-shua the Canaanitess. And Er, Judah's first-born, was wicked in the sight of Hashem; and He slew him.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םעודהכל
    יוחסין של יהודה – בראשית מ״ו:י״ב, במדבר כ״ו:י״ט-כ״א, דברי הימים א ג׳:א׳-כ״ד, דברי הימים א ד׳:ד׳-כ״ג
    בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה תְּלָתֵיהוֹן אִתְיְלִידוּ לֵיהּ מִן בַּת שׁוּעַ פְּרַקְמַטְיָתָא וַהֲווֹן עֵר וְאוֹנָן עָבְדִין דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וּקְטָלִנוּן עַל דַהֲווֹן מְחַבְּלִין יַת אָרְחַתְהוֹן.
    שלושה נולדו לו מבת שוע הכנענית – בת גברא בוצינא דאתרא.
    ויהי עד בכור יהודה רע בעיני ה׳ שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    (3-4) בני יהודה שלה ופרץ וזרח – ונקרא שלה על שם שהיה בכזיב, ושלה וכזיב לשון אחד הוא כמו אל תכזב בשפחתך (מלכים ב ד׳:ט״ז) ולמטה הוא אומר לא תשלה אותי (מלכים ב ד׳:כ״ח) די יאמר שלו (דניאל ג׳:כ״ט) לדבר אתו בשלי (שמואל ב ג׳:כ״ז) כולם לשון כזב הוא, וחכמים פירשו על שם חליצה.
    פרץ – כאשר אמרו חכמים לשון מלכות, פרצו ויעברו (מיכה ב׳:י״ג).
    וזרח – ל׳ זוהר על שם השָׁנִי (בראשית ל״ח:ל׳) זה זהורית.
    רע בעיני י״י – מפורש בב״ר (בראשית רבה פ״ה:ד׳) שהיה חורש בגנות (ומערה לאשפות) בא עליה שלא כדרכה.
    was evil in the eyes of the Lord It is explained (Gen. Rab. 85:4) that he would "plow in the gardens,⁠" meaning he was intimate with her in an unnatural way.
    והתחיל: בני יהודה וג׳ – החל בזה כי הוא עיקר, לסַפר מיהודה עד צדקיהו, שבו נחרב בית הראשון. ומה שיזכיר משאר השבטים גם מהמלך שאול אינו רק לזווג הענינים אגב גררא. ואולם יש מנין נפלא, והוא, כי מיהודה עד צדקיהו שבו נחרב בית המקדש, יש עשרים וחמש דורות, אב ובנו משבט זה, וכן מלוי עד צדקיהו הכהן, שבו נחרב הבית, קרוב מזה, כי הם עשרים וארבעה, ואלה שמותם: יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יורם, אחזיהו הוא עזיהו, יואש הוא יותם, אחז, חזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, צדקיהו. ואלה שמות לוי: לוי, קהת, עמרם, אהרן, אלעזר, פנחס, אבישוע, בוקי, עזי, זרחיה, מריות, אמריה, אחיטוב, עזריה, יוחנן, עזריה, אמריה, אחיטוב, צדק, שלום, חלקיה, עזריה, שריה, יהוצדק.
    ויהי ער בכור יהודה רע בעיני י״י – קצר המאמר ולא זכר מות אונן.
    התועלת השני הוא להודיע כי י״י יתברך יענוש החוטא על חטאו וישלם טוב לצדיק כצדקתו. ולזה ספר שכבר היה ער בכור יהודה רע בעיני י״י וימיתהו. ולזה גם כן זכר בעכן שמעל מעל בחרם מפני שלא נתקיימו לו תולדות עם שבזה תועלת מפני פרסום החטאים שיהיה האדם יותר נשמר מלחטא כדי שלא יקנה לו בשת ושם רע לדורי דורות. ולזה גם כן זכר כי יואש ושרף בעלו למואב. ולזה גם כן זכר כי יעבץ היה נכבד מאחיו ולזה שמע י״י יתברך בקולו במה ששאל ממנו. ואחשוב כי יעבץ היה מהשופטים והוא אבצן כי האל״ף והעי״ן הם ממוצא אחד והם מתחלפים. והנה היה מחור בן חצרון שהיה (דברי הימים א ד׳:ד׳) אבי בית לחם. וכן מצאנו בבועז שהיה נראה מדבריו היותו מהשופטים והוא מבית לחם וידמה ששמו האמיתי היה בועז. אך אמו קראתהו יעבץ כי ילדתו בעצב. ולזה גם כן זכר כי הבכורה היתה לראובן ולפי שחלל יצועי אביו בשכבו את בלהה פילגש אביו נתנה בכורתו ליוסף. ולזה גם כן זכר כי מפני שמעלו באלהי אבותיהם ראובן וגם וחצי שבט המנשי וזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלהים מפניהם העיר י״י רוח מלכי אשור והגלה אותם ויביאם לחלח ולחבור והרא ונהר גוזן. ולזה גם כן ספר כי יהודה הגלו לבבל במעלם. ולזה גם כן זכר שכבר מת שאול במעלו אשר מעל בי״י ולא נשאר מזרעו כי אם בן אחד ליהונתן והסב י״י המלוכה לדוד אשר היה כלבבו בכל מעשיו רק בדבר אוריה החתי. ולזה גם כן ספר הצלחת דוד ברבוי הבנים.
    בני יהודה – לכבוד דוד מייחס את שבט יהודה בראשונה.
    רע בעיני ה׳ – כי חטא לו ולזה המיתו עד לא השלים ימיו.
    שלושה נולד לו – (תחת נולדו בל״ר), ר״ל שכל אחד נולד ביחוד ולא היו תאומים, כי לפי החשבון בסדר עולם הולידו כ״א בהיותם בני שמונה שנים, וה״א שנולדו תאומים.
    הכנענית – מבואר שמ״ש (בראשית ל״ח:ב׳) בת איש כנעני אין פירושו תגר רק כנעני ממש (וצ״ל שהמדרש (ב״ר פ״ה:ד׳) דורש כנעני תגר ממה שלא אמר שם תמר הכנענית). ולא הזכיר מעשה אונן, שהוא עשה זה מפני שידע כי לא לו יהיה הזרע, אבל ער היה כונתו רק רע. והאמת שדרך הספר שלא לכתוב כל פרטי הדברים כמ״ש בכ״מ.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהכל
     
    (ד) וְ⁠תָמָר֙ כַּלָּ⁠ת֔וֹ יָ֥לְ⁠דָה לּ֖⁠וֹ אֶת⁠־פֶּ֣רֶץ וְ⁠אֶת⁠־זָ֑רַח כׇּל⁠־בְּ⁠נֵ֥י יְ⁠הוּדָ֖ה חֲמִשָּֽׁ⁠ה׃
    And Tamar his daughter-in-law bore him Perez and Zerah. All the sons of Judah were five.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    (4-16) יוחסין של דוד – רות ד׳:י״ח-כ״ב
    וְתָמָר כַּלָתֵיהּ יְלִידַת לֵיהּ יַת פֶּרֶץ וְיַת זָרַח כֻּלְהוֹן בְּנֵי יְהוּדָה חַמְשָׁא.
    ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח – שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותקח הצעיף ותתכס, תמר ותכס בצעיף.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    ותמר כלתו – תמיה אני היאך מזכיר גנות זקינתו של דוד.
    And Tamar, his daughter in law I am amazed that he mentions the shame of David's grandmother.
    כל בני יהודה חמשה – לומר לך אף כי מתו ער ואונן אפילו הכי בני יהודה חמשה, כי ער ואונן באו בחצרון וחמול. וז״ש ראשית מ״ו י״ב וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרון וחמול.
    כל בני יהודה חמשה – באשר דרך הספר שלא יזכיר כל הבנים, רק המצויינים ורשומים, וכ״מ שחושב בני איש אחד היה לו גם בנים אחרים זולתם, שלא הזכירם מפני שלא היו אנשים רשומים, לזה ישמיענו שיהודה לא נולדו לו בנים אחרים חוץ מאותם החמשה. גם רמז שער ואונן באו בסוד הגלגול על ידי היבום בפרץ וזרח והיו כולם במציאות.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (ה) בְּ⁠נֵי⁠־פֶ֖רֶץ חֶצְר֥וֹן וְ⁠חָמֽוּל׃
    The sons of Perez: Hezron, and Hamul.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    בְּנוֹי דְפֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל.
    חצרון וחמול – משפחות חמול לא יזכיר עוד, רק משפחות פרץ מפני כבוד בית דוד.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמלבי״םהכל
     
    (ו) ⁠וּבְנֵ֣י זֶ֗רַח זִ֠מְרִ֠י וְ⁠אֵיתָ֧ן וְ⁠הֵימָ֛ן וְ⁠כַלְכֹּ֥ל וָדָ֖רַע כֻּלָּ֥⁠ם חֲמִשָּֽׁ⁠ה׃
    And the sons of Zerah: Zimri, and Ethan, and Heman, and Calcol, and Dara: five of them in all.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וּבְנוֹי דְזֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכּוֹל וָדַרְדָע כֻּלְהוֹן אֲמַרְכוֹלִין דְרוּחַ נְבוּאָה שַׁרְיָת עֲלֵיהוֹן וְהִנוּן חַמְשָׁא.
    ובני זרח זמרי ואיתן – כתיב זמרי וכתיב עכן, ר׳ יהושע בן לוי אמר שעשה כמעשה זמרי, רבי שמואל בר נחמני אמר שנזמרו ישראל על ידו, איתן זה אברהם, כמה דאת אמר משכיל לאיתן האזרחי, הימן זה משה כמה דאת אמר בכל ביתי נאמן הוא, וכלכל זה יוסף כמה דאת אמר ויכלכל יוסף וגו׳ ואת אחיו.
    ודרע כלם חמשה – וכי אין אנו יודעים שכלם חמשה אלא מלמד שאף עכן עמהם לעולם הבא (כתוב ביהושע ברמז י״ט).
    ובני זרח זמרי ואיתן וכלכל ודרע כלם חמשה – אלו שנתנבאו במצרים. בני קרח אסיר אלקנה ואביאסף אלו שנתנבאו במדבר, אסף הימן וידותון נתנבאו בימי דוד.
    ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה – וזה שכתב בס׳ מלכים (מלכים א ה׳:י״א) ויחכם מכל האדם מאיתן [...] בני מחול וגו׳, אלו הן. וחכמים פרשו: מאיתן זה אברהם וכל הענין כמפורש על הסדר (ויקרא רבה ט׳:א׳), מחול זה יהודה שמחל לו הקב״ה על נידויא ערבונו כדכתיב וחטאתי לאביב כל הימים (בראשית מ״ג:ט׳). ויש אומרים, זרח אחר היה בימי דוד ובניו משוררים היו.
    פירש יהודה בן קרייס, זמרי וזבדי וכרמי (יהושע ז׳:א׳) אחד הוא, כי זמורה הוא כרם, ולהם אומר: זבד טוב (בראשית ל׳:כ׳). אבל יראם המגדיאלי לא הודה לדבריו, כי פרץ וזרח שווים הם ללידה וחצרון בן פרץ מיורדי מצרים היה, וזמרי בן זרח כמו כן נולד בארץ כנען, והיאך היה הדבר שלא היו הדורות כי אם זמרי ועכן, אבל הדבר הזה אי אפשר לאומרו אלא כן הן הדורות כרמי בן זמרי וזבדי בן כרמי ועכן בן זבדי וקיצר בו מלהזכיר הדורות לפי שתולדותיו כלו עמו ונתייחס על שם כרמי כמנהג הספר הזה, וכמו בני ישראל הנקראים על שםג יעקב.
    א. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״נדו״.
    ב. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853: לפנינו בפסוק: ״לך״.
    ג. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״בשם״.
    ואיתן והימן וכלכל ודרע – כולם בימי דוד ובימי שלמה היו והיו חכמים ביותר ועל זה נאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול (מלכים א ה׳:י״א), להלן לענין חכמת שלמה נופל לשון זה דרדע אע״פ שנקרא דור דיעה בשביל חכמתו נתחכם שלמה מכולם ומה שאמר האזרחי אל״ף יתיר כמו הזרחי (במדבר כ״ו:י״ג) מזרח יצא ובהרבה מקומות נכנסת האל״ף בתיבה ואינה נקראת ודוגמתו ואחותי (איוב י״ג:י״ז), והאזניחו (ישעיהו י״ט:ו׳), וכן והאספסוף (במדבר י״א:ד׳), ופעמים נחסרת כמו תמרו (שמואל ב י״ט:י״ד), ויכו הרמים (דברי הימים ב כ״ב:ה׳) כמו הארמים, ופסיקתא דורש מכל אדם זה אדם הראשון איתן זה אברהם הימן זה משה וכלכל זה יוסף ודרדע זה דור המדבר מחול שמחל להם מעשה עגל.
    and Ethan, and Heman, and Calcol, and Dara They all lived at the time of David and at the time of Solomon, and they were exceedingly wise. Concerning this it says (I Kings 5:11): "And he was wiser than all men, than Ethan the Ezrahite, and Heman, and Calcol, and Darda, the sons of Mahol.⁠" Further on, regarding Solomon's wisdom, the expression is "Darda,⁠" for even though it was called the generation of knowledge (דֵּעָה דּוּר) because of its wisdom, Solomon was wiser than all of them. Now when Scripture says הָאֶזְרָחִי, the "aleph" is superfluous, like הַזַּרְחִי (Num. 26:20), [because] he was descended from Zerah, and in many places, the "aleph" is inserted into the word, and is not pronounced, e.g. (Job. 13:17): "and my speech (וְאַחְוָתִי)" (Isa. 19:6): "And they shall abandon (וְהֶאֶזְנִיחוּ).⁠" And likewise, (Num. 11:4): "וְהָאסַפְסוּף, and the rabble.⁠" Now sometimes it is completely missing, as (II Sam. 19:14): "תֹמְרוּ, you shall say,⁠" and likewise, (II Chron. 22:5): "... and the Arameans (הָרַמִּים) smote.⁠" [The verse in Kings] is expounded by Pesikta (Peskikta d'Rav Kahana p. 34, Pesikta Rabbathi 14:9): "... than all men this refers to Adam. Ethan is Abraham. Heman is Moses. Calcol is Joseph. Darda is the generation of the desert. Mahol means that He forgave them for making the Calf.⁠"
    ובני זרח זמרי – 1הוא זבדי בן זרח הנזכר בספר יהושע (ז׳:א׳).
    1. הוא זבדי בן זרח וכו׳. בפסוקים כאן נמצא שזרח הוא אבי זמרי, ושכרמי הוא אבי עכר (=עכן); וביהושע ז׳:א׳ הדורות הם זרח-זבדי-כרמי-עכן. לשיטת רד״ק הסובר שזמרי הוא זבדי, נשארת הבעיה מה שחסר כאן שכרמי הוא בן זמרי; וראו על זה בדיבור הבא. שיטת התרגום והרלב״ג היא שכרמי הוא זמרי; ובדעתם נראה שאביו הוא זבדי כביהושע, ושהפסוק דילג עליו כאן. המיוחס לתלמיד רס״ג כותב בשם יהודה בן קוריש ש״זמרי וזבדי וכרמי אחד הוא, כי זמורה הוא כרם, ולהם אומר זבד טוב״; אך קשה לפי זה פשוטו של היחס שביהושע (ברם, השוו על כך בבלי סנהדרין מ״ד: ע״פ יהושע כ״ב:כ׳ ״עכן בן זרח״). ובשם יראם המגדיאלי הוא מעלה שם בעיה היסטורית לפי פירוש זה, ומוסיף בשמו שהיחס הנכון הוא [זרח]-זמרי-כרמי-זבדי-עכן. אך קשה לפי זה מה שכתוב ביהושע ״כרמי בן זבדי״.
    The sons of Zerah: Zimri. This is Zabdi the son of Zerah, who is mentioned in the book of Joshua (7:1).
    זמרי – הוא כרמי שקרא אח״ז והיו לו שני שמות.
    ובני כרמי – כרמי היה בן זבדי והוא זמרי בן זרח ואף שאחד היה אמר ובני כי כן דרך ל׳ המקרא כמו ובני דן חושים (בראשית מ״ו:כ״ג) ורבים כמוהו.
    עכר – הוא עכן וקראו לגנאי כאמור כי היה עוכר ישראל בדבר אשר מעל בחרם בימי יהושע ועי״ז נס ישראל לפני האויב ונפלו בחרב.
    ובני זרח זמרי – היינו זבד כמ״ש יהושע ז׳ י״ח.
    כלם חמשה – כללן בנביאות שאלו כולן נביאים שנתנבאו במצרים (כדאיתא בסדר עולם פרק כ״א).
    ובני זרח זמרי – הוא זבדי הנזכר ביהושע (ז׳:א׳). ויתכן שהי״ל שתי שמות, ואחר ששם זבדי נזכר ביהושע לגנאי שינו שמו בספר היחוס שממנו העתיק עזרא את דבריו וקראוהו זמרי, וכן איתן והימן היו בני זרח. ואמר כולם חמשה, שלא היה לו יותר כנ״ל. ובמלכים (א׳ ה׳:י״א) ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן האזרחי וכלכל ודרדע בני מחול, הם היו בימי שלמה ושם אביהם היה מחול שקרא לארבעת בניו בשם בני זרח, והם היו חכמים גדולים, עז״א ששלמה היה חכם יותר מהם. ולדעת חז״ל שבני זרח התנבאו במצרים, י״ל שכיון על בני זרח עצמם שהיו נביאים וחכמים. אמנם המזמורים להימן האזרחי ולאיתן האזרחי (תהלות פח - פט) א״א ליחס אל כל אלה, שמבואר מענינם שהמשוררים מיסדי המזמור היו אחר החורבן וביטול מלכות בית דוד, והם היו אחרים מבני קרח בגלות בבל שהיה שמם גם כן כן, ואיתן והימן שנזכר לקמן בין המשוררים הם היו אחרים, שמבואר (לקמן ו׳) שלא היו בני איש אחד.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (ז) ⁠וּבְנֵ֖י כַּרְמִ֑י עָכָר֙ עוֹכֵ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מָעַ֖ל בַּחֵֽרֶם׃
    And the sons of Carmi: Achar, the troubler of Israel, who committed a trespass concerning the devoted thing.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וּבְנוֹי דְכַרְמִי הוּא זִמְרִי עָכָר הוּא עָכָן דִי עֲכַר יִשְרָאֵל כַּד אַפָּכוּ וּנְפָלוּ קֳדָם אַנְשֵׁי עַי מְטוּל דִשְׁקַר בְּחֶרְמָא.
    עכר – עכן, כולו ענין אחד הוא כמו נבוכדנצר נבוכדרצר, נ׳ ור׳ משמשין כאחד.
    ובני כרמי עכר – ולמה אני קורהו עכר והלא עכן שמו (ומפורש) לפי שהוא עכר את ישראל שעבר על החרם ונפלו על ידו ל״ו איש והוא מה שפירשתי שכל מה שיכול לספר בגנות מספר (ואעפ״כ)⁠א יצא מלכות מהם.
    א. נוסח אחר: ועל כן לא.
    And the sons of Carmi: Achar Now why do I call him Achar? Was his name not Achan? (It is explained) that [he was called thus] since he troubled Israel by transgressing the devoted thing, and because of him thirty-six thousand (sic) men fell. This is what I explained that whatever derogatory information he can tell, he tells, (but nevertheless) the kingship emanated from them.
    ובני כרמי עכר – 1ואע״פ שלא זכר כרמי, ידוע היה כי כרמי בן זבדי – 2הוא זמרי שזכר – 3וכן מנהג זה הספר בספור היחשים במקומות. ועכר הוא עכן, 4אלא שקראו ״עכר״ לגנאי כי עכר ישראל.
    1. ואע״פ שלא זכר וכו׳. חסר מכאן עד ״ועכר״ בכת״י פריס ומינכן, אך קשה לדעת אם המילים החסירות הן מתוספותיו של רד״ק או אם הן היו בפירוש בצורתו הקדומה והושמטו מחמת טעות-הדומות.
    2. הוא זמרי שזכר. ר״ל: זמרי הוא זבדי, כמו שכותב רד״ק בדיבור הקודם.
    3. וכן מנהג וכו׳. רד״ק מייסד כאן שלפעמים הספר מדלג מלידת האב לתולדות הבן, בלי להזכיר שאותו האב הוליד את בנו, כגון כאן שלא נכתב שכרמי הוא בן זמרי. בדעתו על הקיצורים שבספר ראו לעיל א׳:ל״ו ד״ה ״קנז״.
    4. אלא שקראו עכר וכו׳. כך נמצא במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא; והם מוסיפים שעד כמה שאפשר, הספר מספר בגנות בני זרח כדי להסביר מדוע הם לא זכו למלכות. אבל המיוחס לתלמיד רס״ג כותב שעכר הוא עכן כי אותיות נו״ן ורי״ש מתחלפות, כמו ב״נבוכדנאצר״ ו״נבוכדראצר״ (כמנהגן של אותיות למנ״ר להתחלף; והשוו מלבי״ם). מעשה עכן מופיע ביהושע פרק ז.
    The sons of Carmi: Achar. Even though Carmi was not listed, it was known that Carmi was a son of Zabdi, who is the same as Zimri mentioned above. Such is the tendency of this book when presenting genealogies in some cases. Achar is the same as Achan; but the text calls him “Achar” pejoratively, because he caused trouble for (‘akhar) Israel.
    עכר עוכר ישראל – הוא עכן הנזכר בספר יהושע.
    עוכר – ענין בלבול והשחתה כמו עכרתם אותי (בראשית ל״ד:ל׳).
    מעל – ענין חטא ופשע.
    ובני כרמי – ובני קאי אלמעלה ואלמטה כמו ובני זמרי כרמי ובני כרמי עכר.
    ובני כרמי – כלל זה יהיה בידך בכל הספר, שעזרא העתיק ספרו מספר היחוס הגדול, ששם היו נמצאים יחוסי כל משפחה ושריגיה וענפיה מראש עד סוף, עזרא לא העתיק רק הצריך ורק אנשים מסוימים, ושם היה כתוב ובני זמרי וחשב כל בני זמרי שהיו רבים ובתוכם כרמי, ואחר כך היו כתובים כל בני כרמי ובתוכם עכן, ועזרא דלג על הבלתי צריך ולא העתיק רק ובני כרמי ודלג עד עכן, והעתיק עכר עוכר ישראל. ולכן כתב ובני בלשון רבים, כמו שהיה כתוב בס׳ היחוס, ששם הזכיר בנים רבים. וקראו אותו עכר ע״ש שעכר את ישראל, שהרי״ש והנו״ן מתחלף בשמות, כמו נבוכדנצר נבוכדרצר.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (ח) ⁠וּבְנֵ֥י אֵיתָ֖ן עֲזַרְיָֽה׃
    And the sons of Ethan: Azariah.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וּבְנוֹי דְאֵיתָן עֲזַרְיָה.
    ובני איתן עזריה – כמו ובני דן חושים (בראשית מ״ו:כ״ג).
    And the sons of Ethan: Azariah Like (Gen. 46:23): "And the sons of Dan: Hushim.⁠"
    1ובני איתן עזריה – כמו ״ובני דן חושים״ (בראשית מ״ו:כ״ג), ״ובני פלוא אליאב״ (במדבר כ״ו:ח׳). ולא הזכיר יחש הימן וכלכל ודרדע; אולי לא מצאם. או קצר ביחש זרח כי לא באה ממנו המלוכה, וחזר ליחש חצרון בן פרץ כי משם יצאה המלוכה.
    1. ובני איתן עזריה וכו׳. כך מפרשים המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא (ועיינו עוד במלבי״ם). בפירושו לבראשית מ״ו:כ״ג כותב רד״ק: ״ואמר ׳ובני׳ כאלו אמר: כל הבנים שהיו לו לא היה אלא זה״; השוו לעומת הראב״ע שם. וראו גם דברי הימים ב כ״ד:כ״ה. סביר שרד״ק היה יכול לפרש כבר על ״ובני כרמי עכר״ מה שהוא מפרש כאן; ברם, עיינו בגר״א שם המפרש אותו ביטוי באופן שונה.
    And the sons of Ethan: Azariah. This is similar to “The sons of Dan: Hushim” (Genesis 46:23) and “The sons of Palu: Eliab” (Numbers 26:8). The author did not record the progeny of Heman, Calcol, and Darda; perhaps he did not find them. Alternatively, he abridged the progeny of Zerah because the kingship did not decend from them, and he returned to present the progeny of Hezron son of Perez because the kingship did descend from them.
    ובני איתן עזריה – עיין מ״ש בפרשה ויגש גבי ובני דן חשים.
    ובני איתן – בספר היחוס הגדול היו כתובים כל בני איתן שהיו רבים ואח״כ היחוס של יתר בני איתן, ועזרא דלג את כולם ולא תפס רק בן הראשון עזריה ודלג המותר, וכתב ובני בלשון רבים כמו שכתב בס׳ היחוס, וזה כאילו היה כתוב ובני איתן עזריה וגו׳, או וכו׳, כמו שתמצא זה בעזרא (ד, יז; ז׳:י״ב) ששמש בזה במלת שלם או גמיר, להורות על מלת וכו׳ או וגו׳, כי עזרא לא העתיק כל ספר היחוס רק ראשי דברים ורק הצריך לו, ולכן בא תמיד ובני על בן אחד, כי באמת היו רבים שלא זכרם בכאן (כנ״ל פסוק הקודם). וכן מ״ש (בראשית מ״ו:כ״ג) ובני דן חושים, ובני פלוא אליאב (במדבר כ״ו:ח׳), היו להם אח״כ עוד בנים ולא חשיב רק הצריך לו לענינו, שחושים היה מבאי מצרים, ובאליאב רצה לחשוב דתן, וזה כלל בכ״מ. וכן מ״ש למעלה (א׳:מ״א) ובני ענה דישן, הי״ל עוד בנים שלא היו חשובים, וכן לקמן פסוק ל״א, וכן בכ״מ.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימלבי״םהכל
     
    (ט) ⁠וּבְנֵ֥י חֶצְר֖וֹן אֲשֶׁ֣ר נֽוֹלַד⁠־ל֑וֹ אֶת⁠־יְ⁠רַחְמְ⁠אֵ֥ל וְ⁠אֶת⁠־רָ֖ם וְ⁠אֶת⁠־כְּ⁠לוּבָֽי׃
    The sons also of Hezron, that were born to him: Jerahmeel, and Ram, and Chelubai.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וּבְנוֹי דְחֶצְרוֹן דִי אִתְיְלִידוּ לֵיהּ בְּתִמְנַת יַת יְרַחְמְאֵל וְיַת רָם וְיַת כְּלוּבָי.
    ובני חצרון אשר נולד לו את ירחמאל ואת רם ואת כלובי – ענין מנין הנולדים כן הוא, כמו: את שם את חם ואת יפת (בראשית ה׳:ל״ב) וכמו: ואת שדי ויברכך (בראשית מ״ט:כ״ה). והניח הסדר לייחס ירחמאל הבכור בשביל שלקח אשה מאומה אחרת (רות רבה ח׳:א׳) כדכתיב ותהי אשה אחרת לירחמאל (דברי הימים א ב׳:כ״ו)א משאר עממים היתה והתחיל ליחס רם בשביל כבודו של דוד.
    וכלובי – זה כלב.
    א. בכ״י מוסקבה 853 נוסף: ״ואני אומר״.
    ואת כלובי – זהו כלב כמו שמוכיח למטה וכלב בן חצרון (דברי הימים א ב׳:י״ח) ובספר שמואל כתיב: והוא כלבי (שמואל א כ״ה:ג׳) ותרגום מדבית כלב וכך תרגום כלבי מחזיק היה ומתפאר בעצמו שאין מיוחס בכל שבט כמוהו כלומר אם שמואל נתן לו מלוכה (לי תבוא המלוכה) ועל כן נאמר מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים (שמואל א כ״ה:י׳) שהרי יצא מרות המואביה וירחמאל אחיו נשא נכרית כמ״ש למטה וזה כלובי מתנשא ומתגאה (בכל) אשר נשאו לבו.
    and Celubai This is Caleb as is indicated below (v. 18): "And Caleb the son of Hezron,⁠" and in I Sam. (25:3), it says: "... and he was a Calebite,⁠" (כָלְבִּי), which the Targum renders: "of the house of Caleb,⁠" and so he explains the word: כָלְבִּי, that he (Nabal) held himself [superior] and boasted that there was no one of such high lineage as he in the entire tribe; i.e, if Samuel gave him (David) the throne, the throne will come to me. Therefore, he said, (ibid. v. 10): "Who is David, and who is the son of Jesse? Nowadays, there are many slaves,⁠" for he is descended from Ruth the Moabitess, and Jerahmeel his brother married a gentile woman, as is written below, and that is the meaning of "Celubai,⁠" he was haughty and proud (with everythng); his heart exalted him.
    ואת כלובי – הוא כלב בן חצרון שמזכיר למטה (פס׳ יח).
    And Chelubai. This is Caleb son of Hezron, whom the text mentions later (v. 18).
    כלובי – הוא כלב והיו לו שני שמות.
    כלובי – הוא כלב.
    אשר נולד לו – משום דלקמן פסוק כ״ד כתיב ואחרי מות חצרון וגו׳ ותלד לו לכן כתיב הכא אשר נולד רצה לומר בחייו.
    כלובי – זה כלב בן חצרון ואין זה כלב בן יפונה (כמ״ש רד״ק) כי חצרון מבאי הארץ וכתיב ואחר בא חצרון וגו׳ והוא בן ששים שנה, משמע דילד את כלב קודם היותו בן ששים שנה, ואם כן היה כלב זה יותר מבן ק״נ שנה כשיצאו ישראל ממצרים וכלב בן יפונה לא היה כי אם בן ארבעים בשלוח את המרגלים. ומ״ש סנהדרין ס״ט ב׳ דחור היה בן ח׳ כשנולד לו אורי היינו שסובר שכלב אבי חור הוא בן יפונה והוא אשחור אבי תקוע שנולד אחר מיתת חצרון כדלקמן בפסוק כ״ד.
    ובני חצרון אשר נולד לו – כי יתבאר (בפסוק כ״א) שהיה לחצרון בנים שילדה לו בת מכיר שהם לא נתיחסו לחצרון רק למנשה, לכן אמר אשר נולד לו שהיו מיוחסים לו, ויתבאר עוד (פסוק כ״ד) שנולדו לו בנים אחר מותו לכן אמר אשר נולד לו ר״ל בחייו. ומ״ש את ירחמיאל, ביחוס הפעול, בא לכלול גם בני בניו שאותם הוליד באמצעות בניו, ור״ל שהוליד עם ירחמיאל ובאמצעיתו וכן כולם, ומפרש תחלה מה שהוליד באמצעות רם, ואח״כ (פסוק י״ח) מה שהוליד באמצעות כלב ואח״כ (פסוק כ״ה) מה שהוליד באמצעות ירחמיאל, כי בני בנים כבנים, וכלובי הוא כלב.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (י) וְ⁠רָ֖ם הוֹלִ֣יד אֶת⁠־עַמִּֽ⁠ינָדָ֑ב וְ⁠עַמִּֽ⁠ינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת⁠־נַחְשׁ֔וֹן נְ⁠שִׂ֖יא בְּ⁠נֵ֥י יְ⁠הוּדָֽה׃
    And Ram fathered Amminadab; and Amminadab fathered Nahshon, prince of the children of Judah;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וְרָם אוֹלִיד יַת עַמִינָדָב וְעַמִינָדָב אוֹלִיד יַת נַחְשׁוֹן רַב בֵּית אַבָּא לִבְנֵי יְהוּדָה.
    נחשון נשיא בני יהודה – לא בא לפרש אלא מפני כבודו של דוד.
    Nahshon, the prince of the children of Judah He explains this only because of David's honor.
    את נחשון נשיא בני יהודה – 1לכבוד דוד כתב כן, להודיע שאף נחשון זקנו היה נשיא.
    1. לכבוד דוד וכו׳. כך במיוחס לרש״י. המיוחס לר״י קרא מוסיף שניסוח זה הוא לכבוד כל מלכי בית דוד.
    Nahshon, prince of the sons of Judah. It is written in this manner for the honor of David, to impart that even his grandfather Nahshon was a prince.
    נשא בני יהודה – בימי משה היה זה שהיה אז הנשיא נחשון בן עמינדב.
    התועלת השלישי הוא להודיע כי הממשלה היתה לדוד מלידה ומבטן ומהריון כי אבותיו היו נשיאים. ר״ל כי נחשון בן עמינדב היה נשיא בני יהודה בימי משה והדור השני לנחשון היה בועז מן השופטי׳ את ישראל והרביעי לבועז היה דוד.
    ורם הוליד – מפני כבוד דוד הקדים לספר יחוסו עד לא הזכיר בני ירחמאל הבכור.
    נחשון נשיא בני יהודה – היינו נשיא ראשון וז״ש דברי הימים א׳ כ״ח ד׳ כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי היינו נחשון בית אביו.
    ורם – הקדים את רם משום יחוס בית דוד שבא משרשו, והזכיר מכ״א רק איש אחד שממנו יצא ישי אבי דוד.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (יא) וְ⁠נַחְשׁוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת⁠־שַׂלְמָ֔א וְ⁠שַׂלְמָ֖א הוֹלִ֥יד אֶת⁠־בֹּֽעַז׃
    and Nahshon fathered Salma, and Salma fathered Boaz;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וְנַחְשׁוֹן אוֹלִיד יַת שַלְמָא וְשַלְמָא אוֹלִיד יַת בּעַז.
    ושלמא הוליד את בועז – רבותינו אמרו אבצן זה בועז ותימה יש היאך יכול להיות והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת ושלמון בנו כבר נולדא והוא היה מבאי הארץ ובועז בנו שהוא אבצן בכניסתו לארץ נולד ומיציאת מצריםב עד יפתח היו שלש מאות שנה וחכמים אמרו בשעה שבא בועז על רות והרתה מיד מת בועז ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח דכתיב: וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם (שופטים י״ב:ח׳) ועל זה אני תמיה שהרי מצינו באברם שהוא אמר לאחר שנצרר דמו וכו׳ ואמר הלבן מאה שנה יולד (בראשית י״ז:י״ז) ואיך הוליד בועז בן ג׳ מאות שנה וי״ל על כן אמר ויתן י״י לה הריון (רות ד׳:י״ג), דוגמתו ויראהו י״י (דברים ל״ד:א׳). אבצן – אב לכל הצנונים שהרי אשה בחורה שכבה אצלו ונצטנן ולא נגע בה.
    א. כן בכ״י לוצקי. בכ״י אוקספורד 34, פריס 154: ״ושלמון בנו מת כבר״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, פריס 154. אך צ״ע שהרי מניין שלוש מאות השנים היה מכיבוש ארץ סיחון.
    and Salma begot Boaz Our Sages stated (Baba Bathra 91a): "Ibzan is Boaz,⁠" but it is amazing because how can this be? Did not Nahshon die in the second year following the Exodus from Egypt? Now Salmon, his son, had already been born, and he was one of those who entered the land, and Boaz, his son, who was Ibzan, was born when he entered the land. Now from the Exodus from Egypt until Jephthah were three hundred years, and the Sages said that when Boaz was intimate with Ruth and she conceived, Boaz died immediately, and Ibzan was a judge after the death of Jephthah, as it is written (Judg. 12:8): "And after him, Ibzan of Bethlehem judged Israel.⁠" About this I am amazed, for we find concerning Abram, that he said, "After his blood had become clotted, etc.,⁠" and he said, (Gen. 17:17): "Shall a child be born to [a man who is] a hundred years old?⁠" So how did Boaz beget [a child] at the age of three hundred? It is possible to say that for this reason Scripture says (Ruth 4:13): "... and the Lord gave her conception,⁠" on the pattern of "... and the Lord blessed him.⁠" (Ibzan – The father of all the cold ones, for a young woman lay beside him, and he became cold and did not touch her. Not appearing in some editions.)
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ושלמא – הוא שלמה ושלמון המוזכר במגילת רות (ד׳, כא - כב).
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמלבי״םהכל
     
    (יב) וּבֹ֙עַז֙ הוֹלִ֣יד אֶת⁠־עוֹבֵ֔ד וְ⁠עוֹבֵ֖ד הוֹלִ֥יד אֶת⁠־יִשָֽׁי׃
    and Boaz fathered Obed, and Obed fathered Jesse;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״ג תועלותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וּבעַז אוֹלִיד יַת עוֹבֵד וְעוֹבֵד אוֹלִיד יַת יִשָׁי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״ג תועלותהכל
     
    (יג) וְ⁠אִישַׁ֛י הוֹלִ֥יד אֶת⁠־בְּ⁠כֹר֖וֹ אֶת⁠־אֱלִיאָ֑ב וַאֲבִֽינָדָב֙ הַשֵּׁ⁠נִ֔י וְ⁠שִׁמְעָ֖א הַשְּׁ⁠לִשִֽׁי׃
    and Jesse fathered his first-born Eliab, and Abinadab the second, and Shimea the third;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וְיִשַׁי אוֹלִיד יַת בּוכְרֵיהּ יַת אֱלִיאָב וַאֲבִינָדָב תִּנְיָן וְשִׁמְעָא תְּלִיתָאִי.
    ואישי – על שם שכתוב לשם והאיש בימי שאולא זקן בא באנשים (שמואל א י״ז:י״ב) זה ישי שבא באוכלוסא ודרש באוכלוסא כאשר אמרו חכמים (ברכות נ״ח.). ויש אומרים: זקן תשוש כח, כמו עד בא השמש (שמות כ״ב:כ״ה) לכך קוראו בכל דברי הימים הללו אישי שהוא איש, ועליו אמר דוד: אשרי האיש (תהלים א׳:א׳).
    הוליד את בכורו את אליאב וגו׳.
    א. כך בכ״י מוסקבה 853, וכן לפנינו בפסוק. במהדורת קירכהיים: ״שמואל״.
    ואישי הוליד את בכרו – מלא אל״ף כלומר איש גבור חיל.
    And Ishai begot his firstborn This is written with the plene spelling, with an "aleph,⁠" meaning that he was a man (אִישׁ), a mighty warrior.
    1ואישי הוליד – באל״ף וביו״ד 2אחד, כי אותיות אהו״י מתחלפות.
    ושמעא השלשי – 3הוא שמה הנזכר בספר שמואל (שמואל א ט״ז:ט׳).
    1. ואישי וכו׳. ראו במיוחס לרש״י ובמיוחס לתלמיד רס״ג פירושים על דרך דרש.
    2. אחד. ברוב כת״י כתוב ״אחד הוא״, ושתי הנוסחאות אפשריות.
    3. הוא שמה וכו׳. כך במיוחס לרש״י, וכן ברש״י לשמואל ט״ז:ט׳. אך טוען על כך י׳ ווייסע שאולי שַמה לא נזכר בפסוק כאן כי הוא מת (ועיינו בדיבור הבא).
    Jesse (Ishay [אישי]) fathered. [The name] is the same whether [it begins with] an alef or a yod, because the letters alef, hei, vav, and yod can interchange.
    Shimea, the third. This is the same as Shammah mentioned in the book of Samuel (1 Samuel 16:9).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    ושמעה השלשי – בס׳ מוגה חסר יו״ד וכן בדפוס ישן ומסורה יתרו מוכיח שאין זה מן מלאים דד״ה.
    ואישי – הוא ישי.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןהכל
     
    (יד) נְ⁠תַנְאֵל֙ הָרְ⁠בִיעִ֔י רַדַּ֖⁠י הַחֲמִישִֽׁי׃
    Nethanel the fourth, Raddai the fifth;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״ג תועלותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    נְתַנְאֵל רְבִיעָאִי רַדַי חֲמִשָׁאִי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״ג תועלותהכל
     
    (טו) אֹ֚צֶם הַשִּׁשִּׁ֔⁠י דָּוִ֖יד הַשְּׁ⁠בִעִֽי׃
    Ozem the sixth, David the seventh.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    אצֶם שְׁתִיתָאִי דָוִיד שְׁבִיעָאִי.
    דויד השביעי – ואעפ״י שעוד אליהו שמיני כדכתיב בדברי הימים: ליהודה אליהו מאחי דויד (דברי הימים א כ״ז:י״ח), ותימה לבני אדם למה אמר דויד השביעי, ואומר ודוד הוא הקטן (שמואל א י״ז:י״ד), דע לך כי אליהו היה באותה שעה קטן ומוטל בעריסה בחיק אומנתו ולפיכך לא מנה אותו בחלק הבנים, ומניין אתה יודע שכן הוא הדבר, כי בשעה שברח דוד מפני שאול הנהיג עמו אחיו ובית אביו כדכתיב וינחם את פני מלך מואב (שמואל א כ״ב:ד׳) וכשהלך מאתו קם מלך מואב והרגן כולם ולא נשתייר מהם אלא אליהו שהיה קטן ותטמנהו אומנתוא, ולפי שקטן היה לא העלהו כאן בחשבון הבנים, וכן דרשו חכמים (ילקוט שמעוני שמואל קמ״ז). ויהודה בן קורייש פירש כי לאליאב היה בן גדול והעבירו ישי לפני שמואל, ועוד נשאר הקטן הוא דוד, ולכך אומר ויעבר ישי שבעת בניו (שמואל א ט״ז:י׳) ודוד הוא שמיני, כי בן אליאב חשוב בבנים, כמו כן כל ישראל נקראים בני יעקב וכמו כן בניב בנימין שהם חשובים י׳ (בראשית מ״ו:כ״א) ולבנימין לא היו כי אם ה׳ בנים וה׳ בני בלע וחושב אותם כבניו.
    א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״שהיה... אומנתו״.
    ב. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״בבני״.
    דויד השבעי – מלא יו״ד מפני כבודו של דוד ועתה מצא המרגלית לפיכך לא מנה השמיני אליהו.
    David the seventh This is written with the plene spelling, with a "yud,⁠" because of David's honor, and now he found the pearl; therefore, he did not count the eighth [son], Elijah.
    דויד השבעי – 1כתב ר׳ יונה כי הוא כמו ״השמיני״, שהרי שבעה בנים היו לו מלבד דוד, כמו שאמ׳ בספר שמואל ״ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל״ (שמואל א ט״ז:י׳), ואחר כך אמ׳ לו ״התמו הנערים״ (שמואל א ט״ז:י״א), ואמר ״עוד שאר הקטן״ (שם). ועוד, כת׳ ״ולו שמנה בנים״ (שמואל א י״ז:י״ב). הנה כי שמנה בנים היו, ודוד היה השמיני; אם כן ״דוד השביעי״ רוצ׳ לומ׳: השמיני. ולא יתכן זה ההפך! 2אבל הנכון 3שיתכן שהיה לישי בן מאשה אחרת, ובספר שמואל מנה אותם כלם בכלל שאמר ״שבעת בניו״, ואמ׳ ״עוד שאר הקטן״; ובכאן זכר השבעה שהיו מאם אחת עם דוד. וכן פרש אותו החכם ר׳ אברהם בן עזרא (ספר צחות ע״ב.). 4ויש אומ׳ כי מת הבן האחר. 5ובמדרש (מדרש תהלים קי״ט:קמ״א) כי הבן השמיני היה שמו אליהוא, והוא הנזכר בנגידים שהקים דוד ליהודה: 6״אליהוא מאחי דוד״ (דברי הימים א כ״ז:י״ח). והוא היה קטן מדוד; ומה שאמ׳ ״ודוד הוא הקטן״ (שמואל א י״ז:י״ד) – על שהיה מקטין עצמו קראו ״קטן״.
    1. כתב ר׳ יונה. כך כותב רד״ק בשם ריב״ג בספר השרשים ערך ״שׁבע״. אך לא מצאתי מקור הדברים (ואמנם כותב ע״צ מלמד [מפרשי המקרא ע׳ 804 הערה 234] ש״בס׳ הרקמה שבידינו...אין דבר זה״); אבל השוו ספר הרקמה ע׳ שיב.
    2. אבל הנכון וכו׳. כך מפרש רד״ק בספר השרשים שם. וראו ראייתו של המלבי״ם לשיטת רד״ק.
    3. שיתכן. מילה זו חסירה בכת״י פריס ומינכן; ואמנם קשה הלשון ״הנכון שיתכן״. אך מקור המילה ״יתכן״ הוא ניסוחו של הראב״ע, שהוא הבסיס לפירוש זה, וסביר אם כן שהושמטה המילה ״שיתכן״ מאותם כת״י מחמת טעות-הדומות או מטעם אי-רגילות הלשון.
    4. ויש אומ׳ וכו׳. כן נמצא ברש״י לשמואל י״ז:י״ב שבנדפס, אבל אינו בכת״י שם (ראו ההקדמה של ב״י לוי למהדורתה ע׳ 61). הראב״ע בספר צחות שם כותב ש״רבים השיבו״ כן.
    5. ובמדרש וכו׳. כעין פירוש זה מעדיפים המיוחס לתלמיד רס״ג, המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא. ובפשיטתא: ״ואליהו שביעיא ודויד תמיניא״. וראו עוד המיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש, הסובר שהבן השמיני היה בן אליאב.
    6. אליהוא מאחי דוד. כך נכתב השם בכמה עדי-נוסח אשר מציין כ״ד גינצבורג; אך ברוב עדי-נוסח השם הוא ״אֱלִיהוּ״. להלן (דברי הימים א כ״ז:י״ח) כותב רד״ק שלפי הפירושים האחרים, אליהו הוא שם נוסף של אחד מהאחים הנזכרים כאן.
    David, the seventh. R. Jonah [ibn Janaḥ] explains that this is akin to “the eighth,” because Jesse had seven sons besides David. For it says in the book of Samuel, “Jesse presented seven of his sons before Samuel” (1 Samuel 16:10), at which point Samuel says to him, “Are these all the boys you have?” (1 Samuel 16:11), and he responds, “There is still the smallest one” (ibid.). Furthermore, it says, “He had eight sons” (1 Samuel 17:12). So if he had eight sons, and David was the eighth, “David, the seventh” must then mean “David, the eighth.” But this substitution is impossible! In truth, it is possible that Jesse had a son from another wife, and that in the book of Samuel, the text counts all of them when saying “seven of his sons” and then “There still remains the smallest one.” Here, however, it mentions the seven that were of the same mother as David. The scholar R. Abraham Ibn Ezra in fact explained it this way (Sefer Ṣaḥot 72b). There are some, however, who say that another son had died. In the Midrash (Midrash Tehillim 119:81), it says that the name of the eighth son was Elihu, the one mentioned among the officers whom David appointed over Judah: “Elihu, of the brothers of David” (1 Chronicles 27:18). And he was younger than David; so when the text says “and David was the smallest” (1 Samuel 17:14), it is only because he made himself small that it calls him “small.”
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    דויד השביעי – ולא זכר השמיני שהוא אליהו, שהקימו דוד לנגיד על יהודה ויתכן לומר שאליהו היה מאשה אחרת צרויה ואביגיל היו אחיות לשבעת האחים רק מן האם ולא מן האב ואם יחשוב עמהם גם את אליהו אז לא היה יכול לומר ואחיותיהם צרויה ואביגיל כי לאליהו לא היו אחיות לא מן האב ולא מן האם וכמ״ש (בש״ב) אולם רז״ל לא אמרו כן.
    דוד השבעי – מ״ש שמואל [א׳] ט״ז י״א ויאמר עוד שאר הקטן לא משום דהוי השמיני אלא מפני שהיה נבזה בעיני עצמו עד מאוד, לכן גם אביו לא חשבו אלא באחרונה (עיין רד״ק) אבל הוא השביעי, וזה שיצאו חז״ל לדרוש על ודוד הוא הקטן כשם שבקטנותו הקטין את עצמו וכו׳.⁠1
    1. (אמר נכדו המסדר: דברים הללו מתבארים היטב בספרי וז״ל עוד שאר הקטן וכתיב ודוד הוא הקטן, וכי אין אנו יודעין שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו, דוד היה רועה ואף על פי שנעשה מלך הוא דוד בקטנו עד כאן לשונו. רצה לומר אף בהיותו רועה הקטין את עצמו כל כך עד שקראו אביו עוד שאר הקטן ואף על פי שנעשה מלך הוא בקטנו. והכלי יקר נדחק ומאריך בהבנת הספרי.)
    דויד השביעי – וזה סותר למה שבשמואל (א׳ טז, י; י״ז:י״ב) חושב לישי שמונה בנים ודוד הוא הקטן. ודעת חז״ל במדרש שהשמיני הוא אליהו הנזכר בין הנגידים שהקים דוד על יהודה, אליהו אחי דוד (לקמן כ״ז:י״ח), והוא היה קטן מדוד, וקרא לדוד קטן על שהיה מקטין א״ע, וכן פרש״י. וראב״ע ורד״ק פירשו שאליהו היה אח מן האב ולא מן האם, ולכן לא חשבו פה מפני שאומר ואחיותיהם צרויה ואביגיל, והם היו אחיות מן האם ולא מן האב, וא״כ לא היו אחיות לאליהו לא מן האב ולא מן האם, וכדבריהם נראה ממ״ש (שמואל ב י״ז:כ״ה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, מבואר (לפי הפשט, והדרש ידוע) שאביגיל היתה בת נחש לא בת ישי, וא״כ היתה אחותם רק מן האם, לכן אמר אחות צרויה ולא אמר אחות דוד, מפני שאחות צרויה היתה מן האב ומן האם שגם צרויה היתה בת נחש, ואמם נשאת לישי באלמנותה.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (טז) וְ⁠אַחְיֹתֵיהֶ֖ם צְ⁠רוּיָ֣ה וַאֲבִיגָ֑יִל וּבְנֵ֣י צְ⁠רוּיָ֗ה אַבְשַׁ֛י וְ⁠יוֹאָ֥ב וַעֲשָׂהאֵ֖ל שְׁ⁠לֹשָֽׁה׃
    And their sisters were Zeruiah and Abigail. And the sons of Zeruiah: Abishai, and Joab, and Asahel, three.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    וְאַחֲוַתְהוֹן צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל וּבְנֵי צְרוּיָה אֲבִישַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָאֵל תְּלָתֵיהוֹן גוּבְרִין.
    ואחיותיהם לאלו צרויה ואביגיל – ובעלה של צרויה שריה היה, ולא זה שריה שהוליד את יואב אבי גיא חרשים (דברי הימים א ד׳:י״ד) כי אם שריה בן עשהאלב שהיה בימי דוד (דברי הימים א ד׳:ל״ה) ולכך קראו בן עשהאל אחי יואב בשם עשהאל אביו.
    א. לפנינו: גיא.
    ב. לפנינו: ״עשיאל״.
    ואחיותיהם צרויה ואביגיל – מפני כבודו של דוד שהיו בני אחותו גבורים ואנשי חיל ושרים כך מפורש.
    And their sisters: Zeruiah and Abigail [They are mentioned] because of David's honor, i.e., they [Joab, Abishai, and Asael] were his sister's sons, mighty men and princes. So it is explained further.
    ואחיותיהם צרויה – לכבוד בניה המפורסמים נכתבה כאן.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אהכל
     
    (יז) וַאֲבִיגַ֕יִל יָלְ⁠דָ֖ה אֶת⁠־עֲמָשָׂ֑א וַאֲבִ֣י עֲמָשָׂ֔א יֶ֖תֶר הַיִּ⁠שְׁמְ⁠עֵאלִֽי׃
    And Abigail bore Amasa; and the father of Amasa was Jether the Ishmaelite.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    (יז) ייחוס עמשא – שמואל ב י״ז:כ״ה
    וַאֲבִיגַיִל יְלִידַת יַת עֲמָשָא וְאַבָּא דַעֲמָשָא יֶתֶר יִשְרְאֵלָא וַהֲווֹ צְוָחִין לֵיהּ יֶתֶר יִשְׁמָעֵאלָא מְטוּל דְזָרֵיז יַת חַרְצוֹי בִּסְיָפָא לִמְסַיָעָא יַת דָוִד בְּעַרְכָאָה כַּד בְּעָא אַבְנֵר לִמְרָחָקָא יַת דָוִד וְכָל נְגֵיסָת יִשַׁי דְלָא יִדְכּוּן לְמֵיעַל בִּקְהָלָא דַייָ עַל עֵיסַק רוּת מוֹאֲבֵיתָא.
    ואבי עמשא יתר הישמעאלי וגו׳ – (כתוב בשמואל ברמז קכ״ח וקנ״א).
    יתר הישמעאלי – שהיה שר על ישמעאלא אבל ישראל היה, וחכמים פירשו שחגר חרבו כישמעאל כדמפורש ביבמות (ע״ז.). וכן כל ראשי גייסות של דוד על שם של שלטונות נקראו: אוריה החתי (שמואל ב כ״ג:ל״ט) אתי הגתי (שמואל ב ט״ו:י״ט) יתמה המואבי (דברי הימים א י״א:מ״ו) שרים היו לדוד שם וחסידים ואנשי מעשה, ושוגה אותו האומר אוריה החתי גוליירוב של גלית היה, כי אליעם בן אחיתופל שהוא משרי ישראל (שמואל ב כ״ג:ל״ד) לא היה נותן לו את בתו לאשה (שמואל ב י״א:ג׳) אילו לא היה מיוחס אלא מן הגוים אשר לא יבואו בהם ואתם לא תבאו בהםג ולא היה מעמידו דוד בראשי גייסות בגבורים.
    {ויתר הישמעאלי הוא יתרא הישראלי} אשר בא אל אביגל בת נחש (שמואל ב י״ז:כ״ה), והוא ישי שנחש מזלו על כלד ישראל שממנו יצתה שלשלת של מלוכה. ויש אומרים: אשה חכמה נחשבת במעלות טובות ומעשים רבים. וחכמים פרשו בת מי שמת בעטיו של נחש (שבת נ״ה:).
    א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״ישמעאל.. כדמפורש ביבמות״): ״עניינין של דוד כדמופרש ביבמות״.
    ב. נושא כלים.
    ג. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״ואתם.. בהם״): ״והם לא יבואו בכם״.
    ד. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״על כל״): ״של״.
    יתר הישמעאלי – ובשמואל כתוב הישראלי (שמואל ב י״ז:כ״ה), בארץ ישמעאל היה דר דוגמת בית עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י״א), וכן וישלח המלך ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה ואביו איש צורי (מלכים א ז׳:י״ג-י״ד).
    Jether the Ishmaelite And in II Sam. (17:25) it says, "the Israelite.⁠" He lived in the land of Ishmael, on the pattern of (ibid. 6:11): "the house of Obed Edom the Gittite,⁠" and so, (I Ki. 7:13f.): "And King Solomon sent and fetched Hiram out of Tyre. He (was) a widow's son... and his father was a man of Tyre.⁠"
    יתר הישמעאלי – הוא יתרה הישראלי הנזכר בספר שמואל (שמואל ב י״ז:כ״ה), 1וקראו ״ישמעאלי״ לפי שגר בארץ ישמעאל. 2ולפיכך קראו ״ישראלי״, שלא יחשב אדם לפי שקראו ״ישמעאלי״ שהיה מזרע ישמעאל – אלא מזרע ישראל היה.
    1. וקראו ישמעאלי וכו׳. השוו דבריו לדברי הימים א כ״ז:ל׳. במיוחס לתלמיד רס״ג: ״שהיה שר על ישמעאל״. המיוחס לרש״י כותב כרד״ק (וכן כותב המיוחס לר״י קרא באחד מפירושיו, וכן ריב״ג בספר הרקמה ע׳ רנ). גם מציע המיוחס לר״י קרא שיתר הישמעאלי התגייר (השוו ירושלמי יבמות מ״ח:). וראו דברי רז״ל המובאים בתרגום, במיוחס לתלמיד רס״ג, במיוחס לר״י קרא וברד״ק בפירושו על הפסוק בשמואל.
    2. ולפיכך קראו ״ישראלי״ וכו׳. לפי הפירוש שהיה גֵר, מסביר המיוחס לר״י קרא שנקרא ״ישראלי״ לפי שגר הרי הוא כאזרח. על הפסוק בשמואל כותב רד״ק בשם אביו שקראוהו ״ישראלי״ דווקא כשהוא היה בארץ ישמעאל.
    Jether the Ishmaelite. This is Jithra the Israelite who is mentioned in the book of Samuel (2 Samuel 17:25): the text calls him “the Ishmaelite” because he resided in the land of Ishmael. The reason it calls him “the Israelite” is so that nobody should think that, beacuase he was called “the Ishmaelite,” he was of Ishmaelite descent. Rather, he was of Israelite descent.
    יתר הישמעאלי – ובשמואל (ב׳ י״ז) אומר יתרא הישראלי עיין מ״ש שם.
    יתר הישמעאלי – הוא יתרא הישראלי האמור (בש״ב) ונקרא הישמעאלי על שהתגורר בארץ ישמעאל ולדעת שהוא מבני ישראל נקרא הישראלי.
    יתר הישמעאלי – הוא יתרא הישראלי וגר בארץ ישמעאל (רש״י ורד״ק), וי״ל שהיה גר ישמעאלי ואחר שנתגייר שינו שמו מיתר ליתרא, וקראוהו ישראלי, וכ״ה במדרש רות הובא בילקוט שמואל (סי׳ קכז) שנתגייר ונתן לו ישי את בתו. ולמ״ש רש״י (בפסוק כ״ח) שמ״ש ואחר בא חצרון היינו שלא ע״י אישות, י״ל גם כאן שמ״ש אשר בא אל אביגיל היינו קודם שנתגייר והדין הוא דהולד כשר, ואח״כ נתגייר.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהכל
     
    (יח) וְ⁠כָלֵ֣ב בֶּן⁠־חֶצְר֗וֹן הוֹלִ֛יד אֶת⁠־עֲזוּבָ֥ה אִשָּׁ֖⁠ה וְ⁠אֶת⁠־יְ⁠רִיע֑וֹת וְ⁠אֵ֣לֶּ⁠ה בָנֶ֔יהָ יֵ֥שֶׁר וְ⁠שׁוֹבָ֖ב וְ⁠אַרְדּֽוֹן׃
    And Caleb the son of Hezron fathered children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְכָלֵב בַּר חֶצְרוֹן אוֹלִיד מִן עֲזוּבָה אִנְתְּתֵיהּ וּמַאי צָוְחִין לָהּ עֲזוּבָה מַן בִּגְלַל דַהֲוַת עַקְרָה וּבְזָיוּתָא וְגָלֵי קֳדָם יְיָ עוּלְבְּנָהּ וְאִתְרְוָחָת וְאִשְׁתְּבָחָרַת בְּחָכְמְתָא וַהֲוַת עַזְלָא בְּחָכְמְתָא יַת מְעַזֵי עַל גְוִיַתְהוֹן דְעִזַיָא כִּדְלָא גָזִיל מְטוּל יְרִיעַת מַשְׁכְּנָא וְאִלֵין בְּנָיָהָא יֶשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדוֹן.
    וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון – ״בן חצרון״? בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים, ולטעמיך בן קנז הוא דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, אמר רבא חורגיה דקנז הוה, דיקא נמי דכתיב הקנזי שמע מינה עזובה זו מרים, למה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה, הוליד והא קא מינסיב נסבא ליה, אמר רבי יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות.
    ואלה בניה – אל תקרי בניה אלא בוניה, ישר שיישר את עצמו, שובב ששבב את יצרו, ארדון שרדה את יצרו.
    ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה (דברי הימים א ד׳:ה׳) – אשחור זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית, אבי שנעשה לה כאב, תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים. היו שתי נשים – כשתי נשים. חלאה ונערה – לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה.
    ובני חלאה צרת (וצהר) [וצחר] ואתנן (דברי הימים א ד׳:ז׳) – צרת שנעשה צרה לחברתה, (צהר) [צחר] שהיו פניה דומות לצהרים, אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו (ברמז כ״ג).
    וכלב בן חצרון – זהו כלובי אחי רם וירחמאל.
    הוליד – נשאה לו לאשה, כמו אני היום ילדתיך (תהלים ב׳:ז׳) אצלתיך גידלתיך ולקחתיך אצלי.
    ופירשו חכמים: את עזובה – זו בתיה שעזבה גלולי בית אביה.
    ואלה בניה ישר – אומר אני כן היה שמם. וחכמיםא פרשו הכל במשה כמפורש במסכת סוטה (דף י״א:) אפרת זו מרים שפרו ורבו ישראל בימיה (שמות רבה א׳:י״ז).
    א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״וחכמים... כמפורש״.
    וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה – לפי שהיתה לו אשה ששמה עזובה לכך כינה את שם בתו עזובה אשה כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת (דברי הימים א ב׳:י״ט) מכאן שהיתה לו אשה ששמה עזובה.
    And Caleb the son of Hezron begot Azubah Ishah Because he had a wife named Azubah, he named his daughter Azubah Ishah, as it is written (v. 19): "... and Azubah died, and Caleb took to himself Ephrath.⁠" From here is deduced that he had a wife named Azubah.
    וכלב בן חצרון – 1יש מרבותינו ז״ל (בבלי סוטה י״א:) שאמרו כי הוא כלב בן יפונה; ולמה נקרא שמו ״בן יפנה״? שפנה מעצת מרגלים. 2ומה שאמ׳ גם כן ״עתניאל בן קנז אחי כלב״ (יהושע ט״ו:י״ז), אמרו כי אחיו היה מאמו, ולא שהיה כלב בן קנז, אלא חורגו שהוא בן אשתו. ואמרו: 3דיקא, 4דכת׳ ״הקנזי״ (במדבר ל״ב:י״ב) ולא כת׳ ״בן קנז״. 5ולא יראה כן לפי פשטי הפסוקים; כי לפי פשטי הפסוקים נראה כי כלב זה היה מבני חצרן הראשונים, ואומ׳ (להלן פס׳ כא) כי אחַר לקח בת מכיר והוא בן ששים שנה. 6ואם כמו שאמרו רבותי׳ ז״ל כי היה כלב בן יפנה, כשהוליד חצרון כלב היה חצרון בן מאה ושבעים שנה; כי כלב אמר ״בן ארבעים שנה אנכי בשלח אותי משה עבד יי׳⁠ ⁠⁠״ (השוו יהושע י״ד:ז׳), וזה היה בשנה שניה שיצאו ממצרים, 7וחצרון היה מבאי מצרים.
    הוליד את עזובה אשה ואת יריעות – ואחר כן אמ׳ 8״ותמת עזובה...⁠״ (להלן פס׳ יט), 9ואומ׳ ואלה בניה; נראה כי נשיו היו, ונראה כי בנותיו היו! 10וכן אמרו רבותינו ז״ל: וכי יש אדם מוליד את נשיו? ודרשו בו עניינים. ולפי דעתי כי ״את״ זה 11כמו ״מן״, וכן 12״כצאתי את העיר״ (שמות ט׳:כ״ט), 13ואחרים זולתו; וכן פיר׳ הפסוק: וכלב בן חצרון הוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות – שתיהן היו נשיו ומשתיהן היו לו בני׳. וקצר התולדה ולא זכר אלא בני האחת, והיא עזובה, 14ועליה אמר ״ואלה בניה״; וכאשר מתה עזובה, לקח לו כלב אשה אחרת שמה ״אפרת״ (להלן פס׳ יט).
    1. יש...שאמרו. בכת״י פריס ומינכן: ״אמרו רבותי׳ ז״ל״, ויתכן ששינה רד״ק את הניסוח ל״יש מרבותינו ז״ל שאמרו״ אחרי שהוא השתכנע מפירושו שבהמשך החולק על רז״ל; השוו דברי הימים א ד׳:ט״ו הערה ד״ה ״כבר כתבנו״. ברם, לא מצאתי מחלוקת על זה ברז״ל, על אף הלשון ״יש...שאמרו״ בדברי רד״ק. וראו ברגר, ״Peshat and the Authority of Ḥazal״.
    2. ומה שאמ׳ גם כן וכו׳. כלב אחי עתניאל הוא כלב בן יפונה (ראו הפסוקים שם); ובכן קשה, הן אם אותו כלב הוא בן איש ששמו יפונה הן אם הוא בן חצרון ״שפנה מעצת מרגלים״, אם הוא אחיו של עתניאל הרי משתמע שהוא בן קנז. ועל כך מתרצים רז״ל שכלב הוא אחי עתניאל רק מן האם, ולכן אינו בן קנז כמוהו. אבל ראו מה שכותב על כך רד״ק בפירושו ליהושע ט״ו:י״ז.
    3. דיקא. בגמרא: ״דיקא נמי״, ועיינו בחילופים.
    4. דכת׳ ״הקנזי״ וכו׳. ר״ל: יש פסוקים הקוראים לו ״הקנזי״ ולא ״בן קנז״, ומשמעות ״הקנזי״ היא שהיה ״מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז״ (רש״י סוטה י״ב.), ולא שהיה בנו.
    5. ולא יראה וכו׳. רד״ק להלן (דברי הימים א ב׳:נ׳, ד׳:א׳) כותב במפורש כדברי רז״ל (דעת י׳ ווייסע שרד״ק ״שב...מדבריו״); ועל כך ראו ברגר, ״Peshat and the Authority of Ḥazal״, וראו גם דברי הימים א ד׳:ט״ו ובהערות שם. כל דברי רד״ק כאן נמצאים כבר במיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לר״י קרא; אך המיוחס לתלמיד רס״ג מבאר שכוונת רז״ל היא לזהות את כלב בן יפונה עם כלב בן חור (דברי הימים א ב׳:נ׳), ושהשתבש הנוסח של דבריהם. ברם, מעיר י׳ ווייסע שבפסוק מט נמצא ששם בת כלב בן חצרון הוא ״עכסה״ וכך אמנם שמה של בת כלב בן יפונה (ראו יהושע ט״ו:ט״ז); והשוו מלבי״ם.
    6. ואם כמו וכו׳. ר״ל: כיון שכלב היה בן ארבעים שנה בשנה השנייה אחרי יציאת מצרים, והיו בני ישראל במצרים מאתיים ועשר שנה, יוצא שנולד כלב בערך בשנת מאה ושבעים להיותם במצרים; וכיוון שחצרון היה מבאי מצרים, הוא היה לפחות בן מאה ושבעים שנה כשהוליד את כלב. המילים ״כי היה כלב בן יפנה״ חסירות בכת״י פריס ומינכן, וראו על זה ברגר, ״Peshat and the Authority of Ḥazal״.
    7. וחצרון היה מבאי מצרים. ראו בראשית מ״ו:ח׳,י״ב.
    8. ״ותמת עזובה...⁠״. בהמשך אותו פסוק כתוב שהוא לקח אשה אחרת, משמע שגם עזובה היתה אשתו.
    9. ואומ׳ ״ואלה בניה״. גם לשון זו רומזת על כך שהיתה אשתו ולא בתו.
    10. וכן אמרו וכו׳. לא מצאתי כלשון זו, אבל ראו שמות רבה א׳:י״ז; וראו מה שכותב המיוחס לתלמיד רס״ג בשם ״חכמים״.
    11. כמו ״מן״. השוו התרגום. בפשיטתא נמצא שהוליד מיריעות את עזובה (ושהבנים הם של עזובה; כך כנראה מבינה ש׳ יפת, ע׳79 בדעת הפשיטתא). גם המיוחס לר״י קרא סובר שיריעות היא אשתו ולא בתו, אך לא כן דעתו של המיוחס לרש״י.
    12. כצאתי את העיר. בכת״י וטיקן הוסף כאן ״שפי׳ מן העיר״; ויתכן אמנם שנוסחה זו היא נכונה ושהושמטו מילים אלה משאר כת״י מחמת טעות-הדומות.
    13. ואחרים זולתו. ראו ספר השרשים ערך ״את״.
    14. ועליה אמר ״ואלה בניה״. ראו עוד מה שכותב רד״ק על לשון זו להלן פסוק מב ד״ה ״מישע בכרו״. שם בביאורו מקשה י׳ ווייסע שלדעת רד״ק, כינוי-השם בביטוי ״ואלה בניה״ אינו מוסב על האשה האחרונה הנזכרת בפסוק, שהיא יריעות.
    Caleb the son of Hezron. Some of our Sages, of blessed memory (b. Sotah 11b), say that this is Caleb the son of Jephunneh; and why was he called “the son of Jephunneh?” Because he turned (panah) away from the plot of the spies. They also say that when the text says “Othniel son of Kenaz, brother of Caleb” (Joshua 15:17), it means that he was his brother by his mother, so that Caleb was not the son of Kenaz but rather his stepson—that is, the son of his wife. They say that this is implied by a textual subtlety, where it says “the Kenizite” (Numbers 32:12) instead of “the son of Kenaz.” It does not seem so, however, according to the plain sense of the verses. For according to the plain sense, it seems that this Caleb was among the earlier sons of Hezron, in that it says (v. 21) that afterward, he took the daughter of Machir when he was sixty years old. If, however, the matter is as our Sages said—that he was Caleb the son of Jephunneh—then when Hezron fathered Caleb, Hezron would have been one hundred and seventy years old! For Caleb said, “I was forty years old when Moses, the servant of the Lord, sent me” (Joshua 14:7), and that was in the second year after they left Egypt, whereas Hezron was among those who came to Egypt (Genesis 46:8, 12).
    Fathered Azubah Ishah and Jerioth (holid et ‘Azuvah Ishah ve-et Yeri‘ot). Yet afterward the text says, “When Azubah died [Caleb married Ephrath]” (1 Chronicles 2:19)—and, [moreover], it says [here] “and these were her sons”—so it seems that these were Caleb’s wives and it seems that they were his daughters! Our Sages, of blessed memory (cf. Exodus Rabbah 1:17), likewise ask: Is there a person who fathers his wives?! And they provide midrashic interpretations. But to my mind this et is like min (=from), as in ke-ṣeti et ha-‘ir (=when I go out from the city; Exod 9:29) and others like it. This, then, is the meaning of the verse: Caleb the son of Hezron fathered children from his wife Azubah and from Jerioth: both of them were his wives, and he had children from both of them. But the text keeps the genealogical lines brief, recording the sons of only one of them, namely Azubah: it is with respect to her that it says “and these were her sons.” And when Azubah then died, Caleb took another wife named “Ephrath” (v. 19).
    וכלב בן חצרון הוליד וגו׳ – ידמה שיהיה הרצון בזה שהיו לו שתי נשים שם האחת והיא הראשונה עזובה ושם השנית יריעות ואחר זכר שבני עזובה היו ישר ושובב וארדון. ואפשר כי יריעות היתה פלגשו ולזה אמר את עזובה אשה להעיד כי היא לבדה היתה אשתו. או יהיה הרצון באמרו ואת יריעות את יריעות ותהיה יריעות בת היתה לו מעזובה ואחר זכר שמות בניה. והנה נתבאר לך מזה המקום כי בצלאל בן אורי בן חור היה מכלב בן חצרון לא מכלב בן יפונה.
    וארדון – בדגש הדל״ת.
    וכלב בן חצרון – מפני כבוד כלב שהיה נשיא הקדים גם אותו לירחמאל הבכור.
    הוליד את עזובה אשה – הוליד בנים מן עזובה אשתו ומן יריעות וכן כצאתי את העיר (שמות ט׳:כ״ט) ומשפטו מן העיר.
    ואלה בניה – של האחת, והיא עזובה.
    את עזובה אשה – לפי שהיא אשה ראשונה שנזכר בין הנולדים לכן הוצרך לומר אשה, וגם שאשה קאי אכלב רצה לומר שהיתה אשה לכלב בן יפונה, וכלב בן חצרון ילדה.
    ואת יריעות – היינו שהיתה לו עוד בת יריעות שמה.
    ואלה בניה – קאי על עזובה שילדה מכלב בן יפונה.
    וכלב בן חצרון הוליד – לפרש״י שם בתו של כלב היה עזובה אשה (וי״ל מפני שנולדה אחרי מות עזובה אשת כלב קראה בשם עזובה אשה, ר״ל עזובה אשתי), וכן הוליד את יריעות, ובני יריעות היו ישר וכו׳. ולדעת הרד״ק פי׳ שהוליד מן עזובה אשתו ומן יריעות (וי״ל לדעתו שיריעות היתה פילגשו ועזובה היתה אשתו לכן אמר עזובה אשה). ולי נראה ששם אשת כלב היתה עזובה כמ״ש בסמוך, והוליד עם עזובה אשה ששמה ואת יריעות – ומלת ואת שייך אל שם העצם. ואל תתמה שיהיה מלת את שם, שמצאנו (במדבר כ״א:י״ד) את והב בסופה, שמלת את שם אדם, כמ״ש בריש פרק הרואה (ברכות נ״ד.) את והב שני מצורעים היו, וכן לקמן פסוק מ״ח. וכן לא תתפלא שיהיה וי״ו של ואת מעיקר השם, שנמצא כאלה רבות, בני אלה וקנז (לקמן ד׳:ט״ו), ואלה ראשי בית אבותם ועפר (ה׳:כ״ד), וכדי שנדע שהוא שם עצם של אשה, אמר שהוליד אשה ואת יריעות – ואלה בניה של ואת יריעות (בת כלב) ישר ושובב.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (יט) וַתָּ֖⁠מׇת עֲזוּבָ֑ה וַיִּֽקַּֽ⁠ח⁠־ל֤וֹ כָלֵב֙ אֶת⁠־אֶפְרָ֔ת וַתֵּ֥⁠לֶד ל֖וֹ אֶת⁠־חֽוּר׃
    And Azubah died, and Caleb took to him Ephrath, who bore him Hur.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּמִיתַת עֲזוּבָה וּנְסִיב לֵיהּ כָּלֵב יַת מִרְיָם דְמִתְקַרְיָא יַת אֶפְרָת וִילֵדַת לֵיהּ יַת חוּר.
    ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת – למה נקרא מרים אפרת פלטנית של מלכים מגדולי הדור.
    ותלד לו את חור – (כתוב ברמז כ״ג) ודוד נפק מיניה דכתיב ודוד בן איש אפרתי היה.
    ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי – ויחס את אורי בעבור להביא יחוס בצלאל שעשה המשכן, והיה לו ליחס את כלב בן חור כמו כן כאשר כתוב למטה: אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה (דברי הימים א ב׳:נ׳) אמנם קיצר דבריו עד בצלאל וסילק לשם כדי לחזור לחצרון כי עדיין יש לו להשלים תולדות שגוב ויאיר ואשחור אבי תקוע, ואח״כ מתחיל בבני כלב בן חור בכור אפרתה, וזהו כלב בן יפונה ששלח משה עם המרגלים. ומה שאומר בהוריותא כלב בן יפנה הוא בן חצרון שבוש הוא, כי בן חור הוא, ושינה הלבלר בן חצרון לחור והשונים אחריו לא דקדקו בלשון, ושגיון הוא לומר שכלב בן חצרון בשעת מרגלים הוא בן מ׳ שנה, שחצרון היה מיורדי מצרים ועמדו במצרים מאתים ועשר, ואיך יתכן לומר שבן מאה ושבעים הוליד חצרון לכלב, הלא חצרון לא חיה צ׳ וכלב בנו נולד קודם שהיו לו ס׳ שנה, שנאמר: ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה ותלד לו {את} שגוב (דברי הימים א ב׳:כ״א) וקודם שנולד אשחור אבי תקוע מת חצרון ונשארה אשתו מעוברת מאשחור, שנאמר: ואחר מות חצרון בכלב אפרתה (דברי הימים א ב׳:כ״ד) נמצא שכלב זה בן יפונה אם בן חצרון היה, היה ביציאת מצרים מאה ושבעים בין בחיים בין במות, ואף ההיא נמי דאמרינן בבן סורר ומורה (סנהדרין ס״ט:) לא גמרינן מדורות הראשונים וכו׳ כדכתיב התם, שיבוש הוא ואין לעמוד עליה, כי רם וכלב שווים לתולדה [בולשנים ואם רבותינו אמרוה היו למדין מפרץ אבי חצרון כדאיתא בסדר עולם (פרק ב׳) ומקרא מלא הוא] ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון (דברי הימים א ב׳:י׳; רות ד׳:י״ט) ונחשון היה ביציאת מצרים כשעמדו על הים יותר משבעים שנה כי היה זקן ונשיא, וחור אם היה נו״ן כאשר מתמצה בחשבון זה היאך היה ראש לזקנים שנאמר והנה אהרן וחור עמכם (שמות כ״ד:י״ד) והלא אין מעמידין ראשי סנהדרין פחות מבן שבעים שנה שנאמר אתך (במדבר י״א:י״ז) בדומים לך (סנהדרין י״ז.).
    אמנם זו היא תוכן המלה וערך הדברים, כלב בן חצרון הוליד לחור בכור אפרתה וחור הוליד לכלב; וזהו כלב בן יפונה, כי אביו פינה ממעשה העגל ונהרג, ובנו פינה מעצת מרגלים (תמורה ט״ז.), וקנזי על שם דודו קנז ובנוג קנז כאשר נפרש בישע המעוןד (דברי הימים א ד׳:י״א). ואף אתה חקור הדברים והעמידם על אפנם ותמצאם כהלכתם.
    א. הערת קירכהיים: צ״ל בסוטה י״א:.
    ב. נוסף בכ״י טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים), מוסקבה 853.
    ג. כך צ״ל. במהדורת קירכהיים: ״ובני קנז (דברי הימים א ד׳:י״ג)״.
    ד. כך במהדורת קירכהיים, ומובנו: ׳בעזרת ה׳ (שנקרא מעון)׳. בכ״י מוסקבה 853: ״המעוז״.
    ותלד לו את חור.
    and she bore him Hur
    ויקח לו כלב את אפרת – זה כלב בן יפונה ואפרת היא מרים ומהם יצא בצלאל, על זה אמרו חז״ל שכלב היה בן ח׳ כשהוליד. ומ״ש למה נקרא בן יפונה שפנה מעצת מרגלים היינו שהוקשה לחז״ל למה יחסו ליפונה ולא לראש האבות והוא חצרון. על זה אמרו ששם בן יפונה מורה יחוסו שפנה מעצת מרגלים.
    ותמת עזובה – אשת כלב.
    ויקח את אפרת והוליד חור – כי עד עתה לא היה לו רק בת ובני הבת.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״יאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (כ) וְ⁠חוּר֙ הוֹלִ֣יד אֶת⁠־אוּרִ֔י וְ⁠אוּרִ֖י הוֹלִ֥יד אֶת⁠־בְּ⁠צַלְאֵֽל׃
    And Hur fathered Uri, and Uri fathered Bezalel.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְחוּר אוֹלִיד יַת אוּרִי וְאוּרִי אוֹלִיד יַת בְּצַלְאֵל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

    וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל – צא וחשוב שכל אחד מהם היה פחות מן שמונה שנים כשהולידו שהרי כלב היה בן מ׳ שנים במרגלים דכתיב בן ארבעים שנה אנכי בשלוח וגו׳ (יהושע י״ד:ז׳) ואותה שעה כבר נולדו כולם שהרי הוקם המשכן שעשה בצלאל כלב היה בן ח׳ כשהוליד עזובה אשה ובן ט׳ כשהוליד יריעות ואחר מיתת עזובה אשתו לקח את אפרת והולידה את חור בשנה אחרת הרי בן י׳ שנים וחור בן ח׳ כשהוליד את אורי ואורי בן ח׳ כשהוליד בצלאל הרי כ״ו שנים וכתיב ואת כל איש חכם לב (שמות ל״ו:א׳) ואין איש פחות מי״ג שנה הרי בצלאל בשעה שעשה המשכן בן י״ג שנה הרי מ׳ שנה חסר אחת נמצא שכל אח׳ מה׳ היה פחות מן ח׳ כשהולידו וכן מפורש בפרק בן סורר ומורה ומדרש בן שש ושש הולידו.
    And Hur begot Uri, and Uri begot Bezalel Figure that each of them was less than eight years old when they begot, for Caleb was forty years old during the episode of the spies, as it is written (Jos. 14:7): "I was forty years old when [Moses, the servant of the Lord] sent, etc.,⁠" and at that time they all were already born, for the Tabernacle that Bezalel made had been erected. Caleb was eight years old when he begot Azuba Ishah, nine years old when he begot Jerioth, and after the death of Azubah, his wife, he took Ephrath, and she bore him Hur in the following year, making him ten years old, and Hur was eight years old when he begot Uri, and Uri was eight years old when he begot Bezalel, thus making 26 years, and it is written (Exod. 36:1): "and every wise hearted man,⁠" and a man is not less than thirteen years old. So Bezalel was thirteen years old when he made the Tabernacle. Thus, we have forty years less one. We find that each one of them was less than eight years old when they begot children, and so it is explained in Chapter "Ben sorer umoreh" (Sanh. 69a). According to the Midrash, they begot at the age of six.
    ואחר בא חצרון אל בת מכיר – כפי הפשט בא חצרון עליה שלא ע״י קידושין והוליד ממנה את שגוב (וכן פרש״י שבא עליה היינו בלא קידושין), ואח״כ כאשר היה בן ששים שנה אז לקחה לאשה בחופה וקדושין, וכבר הוליד ממנה את שגוב מביאה שבא עליה תחלה. ומ״ש ואחר בא, ר״ל אחר שבא אל בת מכיר (בלא קדושין) אז לקחה בקדושין, והיה אז בשעת נשואין בן ששים שנה, ותלד לו את שגוב תחלה קודם נשואין.
    ושגוב הוליד את יאיר – והנה בתורה (במדבר לב, מ-מא) נזכר שמשה נתן את הגלעד למכיר בן מנשה ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חוותיהן ויקרא אתהן חוות יאיר, וכפי הפשט נראה שזה היה יאיר בן שגוב המוזכר פה, וקראו שם יאיר בן מנשה מפני ששגוב אביו נתיחס אל מנשה שבט אמו לא אל שבט יהודה, כי הנולדים בלא קדושין היו מתיחסים אחר אמם, כמו שהיה ביפתח שגרשו אותו אחיו וא״ל (שופטים י״א:ב׳) לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה, ומצאנו דוגמתו בעזרא ב׳ (סא) אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם, עי׳ בפי׳ שם, לכן אמר (פכ״ג) כל אלה בני מכיר, וכשנתן משה למכיר את הגלעד לכד יאיר בן שגוב (שנקרא ג״כ בן מנשה ע״ש שבט אמו) את חוות יאיר. וחז״ל אמרו ששגוב או יאיר לקח אשה מבנות מנשה ונפלו לו הערים בירושה, וגם זה צודק שאחרי שהיה נחשב לבני מנשה מצד אמו נתנו לו אשה מבנותיהם, והערים היו לו בנדוניא או בירושה, והספורים שבכאן ושבתורה הם אחדים (ולא כהרד״ק).
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימלבי״םהכל
     
    (כא) וְ⁠אַחַ֗ר בָּ֤א חֶצְרוֹן֙ אֶל⁠־בַּת⁠־מָכִיר֙ אֲבִ֣י גִלְעָ֔ד וְ⁠ה֣וּא לְ⁠קָחָ֔הּ וְ⁠ה֖וּא בֶּן⁠־שִׁשִּׁ֣⁠ים שָׁנָ֑ה וַתֵּ֥⁠לֶד ל֖וֹ אֶת⁠־שְׂ⁠גֽוּב׃
    And afterward Hezron went in to the daughter of Machir the father of Gilead; whom he took to wife when he was sixty years old; and she bore him Segub.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּמִן בָּתַר כְּדֵין שַׁרְגִיג חֶצְרוֹן בְּתוּלְתָּא יַת בְּרַת מָכִיר אַבָּא דְגִלְעָד וְהוּא נַסְבָהּ לְאִנְתּוּ וְהוּא הֲוָה בַּר שִׁתִּין שְׁנִין כַּד יְלִידַת לֵיהּ יַת שְגוּב.
    ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד – א״ל רב הונא לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרו רבנן בני בנים הרי הם כבנים מהכא ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד וגו׳ ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב יהודה מחוקקי.
    ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד – ואחר שהוליד חצרון כל בניו וכלובי שהוא אחרון לבניו ומתה אמו של כלובי, ואח״כ בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד, והוא מכיר בן מנשה בן יוסף, ואחרי כלובי הוליד לשגוב.
    ואחר בא חצרון אל בת מכיר – כל זה משום כבודו של דוד שהרי חצרון בא אל בת מכיר לקחה לפילגש שלא לשום אישות דוגמא כאשר בא אל בת שבע (תהלים נ״א:ב׳) והוא היה בן ס׳ הרי ב׳ דברים לבת מכיר לגריעותא אחת שלא לקחה לשום אישות וא׳ שחצרון היה זקן מפני כבוד משפחות יהודה נתנוה לו וכשהוליד יאיר נתנו לו בני מכיר כ״ג ערים ליקח אשה אחת מבנותיו.
    And afterwards Hezron came to the daughter of Machir This was because of David's honor, because Hezron came to the daughter of Machir, taking her as a concubine, not for matrimony, similar to (Ps. 51:2): "... when he came to Bathsheba,⁠" and he was sixty years old, thus making two uncomplimentary qualities for Machir's daughter: one, that he did not take her for the purpose of matrimony, and one, that he was old, but because of the esteem of the families of Judah, they gave her to him, and when Jair begot [children], Machir's sons gave him twenty-three cities to take one of his daughters as a wife.
    ואחר בא חצרון – מה שאמר והוא בן ששים שנה כי 1הנשים שזכר לקחם קודם זאת, ואחר כן, כשהיה בן ששים, והוא זקן, לקח בת מכיר וכו׳. וכל אלה התולדות במצרים היו, שהרי חצרון היה 2מבאי מצרים.
    1. הנשים שזכר. נראה שעיקר חידושו הוא על אֲביה הנזכרת להלן בפסוק כד; זאת אומרת: למרות שאביה לא נזכרה עדיין, חצרון לקח אותה לפני שהוא לקח את בת מכיר. כאשר רד״ק כותב ״הנשים שזכר״, בלשון רבים, נראה שהוא מתכוון לכלול גם את אימם של אותם בני חצרון הנזכרים בפסוק ט (השוו דבריו לעיל פסוק יח ד״ה ״וכלב״). וראו במיוחס לרש״י סיבה על דרך דרש להזכרת הגיל של חצרון.
    2. מבאי מצרים. השוו דברי רד״ק שם פסוק יח ובהערות.
    Afterward Hezron had relations. The text says “when he was sixty years old” because the other wives whom it mentions he had already taken beforehand. Only afterward, when he was sixty years old and an old man, did he take the daughter of Machir …. All of these births were in Egypt, because Hezron was among those who came to Egypt.
    ואחר – ר״ל אחר שנולד לו שלשת הבנים האמורים למעלה.
    אבי גלעד – על כי גלעד היה חשוב וידוע לזה יחס את מכיר אחר בנו וכמוהו רבים.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודהכל
     
    (כב) וּשְׂג֖וּב הוֹלִ֣יד אֶת⁠־יָאִ֑יר וַֽיְהִי⁠־ל֗וֹ עֶשְׂרִ֤ים וְ⁠שָׁלוֹשׁ֙ עָרִ֔ים בְּ⁠אֶ֖רֶץ הַגִּ⁠לְעָֽד׃
    And Segub fathered Jair, who had twenty-three cities in the land of Gilead.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּשְגוּב אוֹלִיד יַת יָאִיר וַהֲווֹ לֵיהּ עֶשְרִים וּתְלַת קִרְוִין בְּאַרְעָא דְגִלְעָד.
    ושגוב הוליד את יאיר – (כתוב ביהושע רמז ל״ו).
    ושגוב הוליד את יאיר – הוא יאיר בן מנשה הכתוב בתורה (במדבר ל״ב:מ״א), ואע״פא שחצרון היה משבט יהודה יאיר נקרא על שם אבי אמו מפני שחשוב היה ואיש מלחמות, וכמו כן מצינו במקומות אחרות שנקראים על שם אמן; בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי לאשה ויקרא על שמם (עזרא ב׳:ס״א) ולפי שברזלי שהיה בימי דוד היה חשוב נקראים בני בנותיו על שמו, וזה יאיר בן שגוב בן חצרון הוא משבט יהודה ונקראים על שם אמו לפי שמכיר אבי אבי אמו היה חשוב, ומכיר אבי אמו היה ראש ואב לגלעד ויאיר תפש לגלעד אחריו לפיכך נקרא על שם אבי אמוב ועל שם הנחלה שתפשו בימי שלטנותו של יוסף שהיה מלך על הארץ, וכשמת יוסף ואחיו נתחזקו האומות ויקחו גשור וארם שהיו גוים ותפשו את חוות יאיר ואת קנת ואת בנותיה שלקח נבח בימי מכיר גם אותם תפשו גשור וארם; ששים עיר – כל אלה תפשו בני מכיר ובני גלעד, וזהו שאמר בראשי המטות: וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה (במדבר ל״ב:ל״ט) ויאיר בן מנשה שהוא בן בתו הלך באותו הזמן ולקח חוות יאיר כדכתיב: ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד, וגם נבח הלך באותו הזמן ותפש לו את קנת ואת בנותיה (במדבר ל״ב:מ״ב), ותקפו גוים עליהם ולקחו מידם וישבו בהם עד שבאו בארץ ישראל ולכך נתאוו בני מכיר לשבת בארץ הגלעד, ובתפושת אביהם נתנה משה להם שנ׳: ולמכיר נתתי את הגלעד (דברים ג׳:ט״ו) ולבני בניו מה שתפשו עד גבול הגשורי והמעכתי, וזהו גשור וארם כמו ארם מעכה (דברי הימים א י״ט:ו׳). וגם יהושע נתנה להם שנאמר: ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף למכיר בכור מנשה אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן (יהושע י״ז:א׳), דע לך באר היטב כי אותם הדברים של חומש של מכיר ויאיר ונבח ספורות לשעבר הן כי מכיר ויאיר ונבח לא לקחו כלום במדבר. והןג הן דברי ר״י הגלילי בסדר עולם (פרק ט): יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בחיי יעקב אבינו ומתו לאחר משה, ונבח נולד במצרים ומת אחר משה בעבר הירדן, וספורות של חומש מה שעשו במצרים הם.
    א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״ואע״פ... יהודה״.
    ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״אבי אביו״.
    ג. כך בכ״י רוסטוק 32. בכ״י טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים) ומוסקבה 853 חסר מכאן ועד סוף הפסקה.
    ושגוב הוליד את יאיר – 1הנראה מן התורה (במדבר ל״ב:מ״א; דברים ג׳:י״ד) כי יאיר היה משבט מנשה, והוא 2שלקח הערים בארץ הגלעד וקרא אתהם ״חוות יאיר״ על שמו. וכל הספור ספר הנה גם כן, להודיע כי זה היה יאיר הנזכר בתורה. וכאן מיחש אותו אל שבט יהודה – וכן היה; ומה שאמ׳ בתורה ״בן מנשה״ (במדבר ל״ב:מ״א; דברים ג׳:י״ד) – ממשפחת האם, כי אם אביו היתה בת מכיר בן מנשה. 3ולפי שלקח יאיר הערים בארץ הגלעד, נשאר שם עם שבט אמו, והיו לו הערים ההם לנחלה (דברים ג׳:י״ד). 4ורבותינו ז״ל אמרו (בבלי ב״ב קי״ב.) כי אין זה יאיר הכתוב בתורה; אלא זה יאיר בן שגוב לקח אשה בארץ הגלעד ומתה וירשה, ומירושת אשתו היו לו אלו עשרים ושלש ערים.
    1. הנראה מן התורה וכו׳. שיטת רד״ק שאותו יאיר הוא זה שנזכר בתורה נמצאת כבר במיוחס לתלמיד רס״ג, וכן בראב״ע על הפסוק בבמדבר.
    2. שלקח הערים. כך היא הלשון בספר דברים. בפסוק בספר במדבר נמצא שהוא ״לכד״ אותן.
    3. ולפי שלקח...עם שבט אמו. משמע שמשום כך נקרא על שם שבט מנשה. המיוחס לתלמיד רס״ג ור׳ משה קמחי טוענים שמצאנו יחסים על שם אבי האם, כמו אצל הכהנים המתיחסים על שם ברזילי אבי אימם (עזרא ב׳:ס״א; ראו פירוש ר׳ משה קמחי המיוחס לראב״ע שם.) ומוסיף המיוחס לתלמיד רס״ג דהיינו מחמת חשיבות אותו האב. (היחס כאן הוא על שם משפחת מכיר שהוא אבי אם האב: יאיר הוא בן שגוב שהוא בן בת מכיר, ומכיר הוא ממשפחת מנשה).
    4. ורבותינו וכו׳. דברי רז״ל אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הוסיפם רד״ק בשלב מאוחר. רד״ק הוא שמדייק מדבריהם שיאיר זה אינו הנזכר בתורה; וראו ביאורו של י׳ ווייסע הדוחה את הדיוק, ומה שכותב רש״ש על דחייתו של ווייסע בפירושו לבבלי יבמות ס״ב:.
    Segub fathered Jair. It seems from the Torah (Numbers 32:41; Deut 3:14) that Jair was from the tribe of Manasseh, and that he is the one who took the cities in the land of Gilead and named them “Havvoth-jair,” for himself. The text relates the entire story here also, to impart that this is the Jair mentioned in the Torah. Here, however, it connects him to the tribe of Judah—indeed correctly. For when the Torah (ibid.) says “the son of Manasseh,” it means on his grandmother’s side, because his father’s mother was the daughter of Machir son of Manasseh (1 Chronicles 1:21). And because Jair took the cities in the land of Gilead, he remained there with the tribe of his grandmother, and those cities became his portion (Deut 3:14). But our Sages say (b. Bava Batra 112a) that this is not the Jair who is mentioned in the Torah. Rather, this Jair son of Segub took a wife in the land of Gilead, and when she died he inherited what was hers; so he had these twenty-three cities from his wife’s inheritance.
    ויהי לו – ארז״ל שלקח אשה מארץ הגלעד וממנה ירש הערים האלה ואין זה יאיר הכתוב בתורה.
    ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד – (עיין רד״ק) כי אמו או אשתו היו מגלעד, ובנדוניא נתנה לו כ״ג ערים ומתה, וירש יאיר לכן כתיב ויהי לו.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
     
    (כג) ⁠וַיִּקַּ֣⁠ח גְּ⁠שֽׁוּר⁠־וַ֠אֲרָ֠ם אֶת⁠־חַוֺּ֨⁠ת יָאִ֧יר מֵאִתָּ֛⁠ם אֶת⁠־קְ⁠נָ֥ת וְ⁠אֶת⁠־בְּ⁠נֹתֶ֖יהָ שִׁשִּׁ֣⁠ים עִ֑יר כׇּל⁠־אֵ֕לֶּ⁠ה בְּ⁠נֵ֖י מָכִ֥יר אֲבִֽי⁠־גִלְעָֽד׃
    And Geshur and Aram took Havvoth-jair from them, with Kenath, and its villages, even sixty cities. All these were the sons of Machir the father of Gilead.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּדְבָרוּ גְשׁוּרָאֵי וַאֲמָרָאֵי יַת כַּפְרָנֵי יָאִיר מִנְהוֹן יַת קְנַת וְיַת כַּפְרָנָהָא שִׁתִּין קִרְוִין כָּל אִלֵין הֲווֹן דְמָכִיר אַבָּא דְגִלְעָד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

    ויקח גשור וארם – גשור הוא גשורי והמעכתי לפי שהיו קרובים לארמים שהיו יושבים במזרחה של ארץ ישראל וארם היו יושבים במזרח דכתיב ארם מקדם ופלשתים מאחור (ישעיהו ט׳:י״א) ובימי השופטים כשחטאו ישראל מסרם ביד אויב ביד ארם ואז הלכוא ולקחום מהם וכשבא דוד החזירן ולפי שהחזירן כתבן כאן.
    א. נוסח אחר: אלו.
    And Geshur and Aram took Geshur represents the Geshurites and the Maacathites because they were near the Arameans, who dwelt in the east of the land of Israel, and Aram dwelt in the east, as it is written (Isa. 9:11): "Aram from the east and the Philistines from the west.⁠" During the period of the Judges (Jud. 3:8), when Israel sinned, He (God) delivered them into the hands of the enemy, into the hands of Aram, and then (these) went and took them from them, and when David came, he restored them, and because he restored them, Scripture mentioned them here.
    ויקח גשור וארם – הודיע כי אלה הערים אשר לקחם יאיר 1לקחום מיד בני בניו גשור וארם שהיו מהאמות, והיו שכניהם כמו שאמ׳ ״עד גבול הגשורי והמעכתי״ (דברים ג׳:י״ד).
    כל אלה בני מכיר אבי גלעד – פי׳: 2כל אלה הערים היו לבני מכיר אבי גלעד, 3כלומ׳: לבני בת מכיר, והוא חסר למ״ד השמוש. וכן 4״שני...שרי גדודים היו בן שאול״ (שמואל ב ד׳:ב׳), 5כלומ׳: ״לבן שאול״, 6ורבים כמהו חסרי למ״ד השמוש. 7ומכאן אמרו רבותינו ז״ל (בבלי יבמות ס״ב:): בני בנים הרי הם כבנים, ואפילו בני בנות; 8ואינו עומד דבר זה לענין הדין. 9והם פרשו ״בני״ כמשמעו, לא כמו שאנו מפרשים אותו שהוא כמו ״לבני״. והנכון כמו שפרשנו, כי אם היה אומר על הבנים, 10מהו ״כל אלה״ – והוא לא זכר אלא שגוב ויאיר? אלא על הערים אמר – ״ששים עיר״ שזכר. ואפשר כי מה שזכר עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד הם בכלל ששים עיר שזכר, שגם אלה ששים עיר בארץ הגלעד הם; 11ובאמרו ״עשרים ושלש״ (לעיל פס׳ כב) – על הערים הגדולות, ובאמרו ״ששים״ – עם בנותיהם.
    1. לקחום...והיו שכניהם. משמע מכאן, וכן ממה שרד״ק כותב בדיבור הקודם ״ונשאר שם...⁠״, שיאיר לקח את הערים לפני שנכנסו ישראל לארץ (כפשוטם של הפסוקים בבמדבר) ונשאר שם כשנחלקה הארץ (כפסוק בדברים), ושהאומות שהיו שכניו לקחו אותן מיד בני בניו. ומוסיפים המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא שדוד החזיר אותן ערים. אבל דעת המיוחס לתלמיד רס״ג היא שלקח אותן יאיר בתקופה קדומה ולקחו אותן אלה האומות ממנו אחרי שמת יוסף, ושמשה ויהושע החזירו אותן לו כשנחלקה הארץ; ראו שם באורך.
    2. כל אלה הערים וכו׳. גם התרגום, המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לר״י קרא מפרשים שהכוונה לערים. אולם, דעת המיוחס לתלמיד רס״ג היא שהכוונה: ״כל אלה תפשו בני מכיר ובני גלעד״; ר״ל שאותן ששים הערים הן אלה שתפסו יאיר ושאר בני גלעד לפני שהאומות לקחו אותן מהם (וראו הדיבור הקודם ובהערות שם).
    3. כלומר: לבני בת מכיר. ביטוי זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הוא מתוספותיו של רד״ק; וראו להלן הערה ד״ה ״והם פרשו״.
    4. שני. בכמה כת״י כתוב ״ושני״, וכן הוא בפסוק בשמואל.
    5. כלומ׳: ״לבן שאול״. ראו שני פירושים נוספים ברד״ק על הפסוק בשמואל.
    6. ורבים כמהו וכו׳. ראו מכלול נ׳:.
    7. ומכאן וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הוא מתוספותיו של רד״ק. נראה שרד״ק הבין מהגמרא ביבמות ס״ב: (ראו שם) שרז״ל מדייקים הלכה זו מפסוקנו; אך רש״י שם סובר שהגמרא אינה מתייחסת לפסוקנו כלל. המהרש״א שם וי׳ ייטלש וי׳ ווייסע כאן בביאוריהם תומכים בשיטת רד״ק.
    8. ואינו עומד וכו׳. דבריו אלה דורשים עיון אפילו אם הם מתייחסים רק לביטוי ״ואפילו בני בנות״, כי מסקנת הגמרא שם היא שבני בנות הם כבנים. אבל ראו המקורות המצויינים באנציקלופדיה תלמודית ערך ״בן״ הערה 15.
    9. והם פרשו וכו׳. דבריו קשים, שהרי גם לפי פירוש רד״ק מוכח ש״בני מכיר (=לבני מכיר)״ פירושו: ״לבני בת מכיר״, כמו שכותב רד״ק במפורש בתחילת דבריו (ברם, נראה שדבריו אלה הם מתוספותיו של רד״ק; וראו על כך ההערות שם); ואם אמנם בני בת מכיר יכולים להיקרא ״בני מכיר״, שוב מוכח שבני בנות כבנים. ובכן, מנין לרד״ק שרז״ל אינם מפרשים כמותו? על אף כן, י׳ ייטלש וי׳ ווייסע בביאוריהם תומכים בדיוקו של רד״ק בדברי רז״ל.
    10. מהו ״כל אלה״ וכו׳. משיב על כך י׳ ווייסע ש״כל אלה״ מוסב על ״מֵאִתָּם״ שבפסוקנו. וראו עוד ביאורו של י׳ ייטלש.
    11. ובאמרו עשרים וכו׳. דעת המיוחס לר״י קרא היא שהערים הנוספות על העשרים ושלש היו של שאר בני מכיר.
    Geshur and Aram took. The text indicates that these cities that Jair took were taken away from his grandchildren by Geshur and Aram, who were neighboring nations, as it says, “Until the border of the Geshurites and the Maacathites” (Deut 3:14).
    All of these were the sons of Machir, the father of Gilead. This means: All these cities belonged to the sons of Machir the father of Gilead—by which it means: to the sons of Machir’s daughter—and the text elides the prepositional lamed. The same is true for: “There were two company-commanders who were the son of Saul” (2 Samuel 4:2), which means “for the son of Saul,” and many like it that elide the prepositional lamed. Based on this, our Sages, of blessed memory (cf. b. Yevamot 62b), say that grandsons, even sons of daughters, are like sons. But this does not hold true with respect to the law. Now they explain “the sons of” in keeping with its straightforward sense, not as “belonged to the sons of,” as we explain it. But our interpretation is correct; for if the text says this concerning the sons, what does “All of these” mean, when it only mentioned Segub and Jair? Rather, it refers to the cities—the “sixty cities” that the text mentions. It is possible that when the text refers to twenty-three cities in the land of Gilead (1 Chronicles 1:22), they are included in the sixty cities mentioned, for these sixty cities are also in the land of Gilead. When it says “twenty-three,” then, it means the large cities, and when it says “sixty,” it means together with their dependencies.
    כל אלה בני מכיר אבי גלעד – רוצה לומר: שאלו הבנים היו לכלב בן חצרון ממכיר אבי גלעד כי מבתו היו והיה זה אחר שלקח אפרת כמו שקדם.
    חות – תרגומו כפרני.
    את חות יאיר – על כי יאיר בן מנשה המוזכר בתורה קרא לעריו חות יאיר לזה קרא גם הוא לעריו חות יאיר כי היה שמו כשמו ועריו מרובות וכמו יאיר הגלעדי השופט המוזכר בשופטי׳ שהיו לבניו שלשים עירים וקראם ג״כ חות יאיר בעבור זה.
    מאתם – ר״ל לאחר מות יאיר לקחו מבניו.
    את קנת – עם קנת ועם בנותיה שהיו בהמחוז ההוא ששים עיר.
    כל אלה בני מכיר – תחסר הלמ״ד כאלו אמר כל הששים הערים האלה היו לבני מכיר.
    ויקח גשור וארם – שהיו סמוכים להם כמ״ש עד גבול גשורי ומעכתי.
    את חות יאיר מאתם – מיאיר בן מנשה ומיאיר בן שגוב, היינו כ״ג ערים הנ״ל ואת חות יאיר.
    את קנת – היינו נחלת נובח שהיה גם כן מבני מנשה וסמוך להם כמ״ש במדבר (ל״ב מ״א).
    ששים עיר – היינו חבל ארגוב של יאיר בן מנשה הנקראים גם כן חות יאיר וכמ״ש ואת כו׳ ששים עיר וגו׳.
    כל אלה בני מכיר – היינו כל אלה שנלקח הערים וחות כנ״ל היו כולם של בני מכיר, כי יאיר ונובח היו בני מכיר בן מנשה וגם יאיר בן שגוב כנ״ל אמו של שגוב היתה בת מכיר כו׳.
    ויקח גשור – גשור וארם היו סמוכים לחבל הזה (כמ״ש דברים ג׳:י״ג) יאיר בן מנשה לקח כל חבל ארגוב עד גבול הגשורי והמעכתי, וחזרו ולקחו הערים מבני יאיר שהי״ל חוות יאיר, ומבני נבח שהיה להם קנת ובנותיה (כמ״ש במדבר לב, מא - מב), והיו בין כולם ששים עיר כמ״ש (דברים ג׳:ד׳) ששים עיר כל חבל ארגוב.
    כל אלה בני מכיר – ר״ל שגוב ובניו ויאיר ובניו שלקחו הערים מהם, היו מתיחסים למכיר מצד אמם כנ״ל, כי הוא היה אבי הגלעד וכולם זכו בערי הגלעד מכחו.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (כד) וְ⁠אַחַ֥ר מוֹת⁠־חֶצְר֖וֹן בְּ⁠כָלֵ֣ב אֶפְרָ֑תָה וְ⁠אֵ֤שֶׁת חֶצְרוֹן֙ אֲבִיָּ֔⁠ה וַתֵּ֣⁠לֶד ל֔וֹ אֶת⁠־אַשְׁח֖וּר אֲבִ֥י תְ⁠קֽוֹעַ׃
    And after the death of Hezron in Caleb-ephrath, then Abiah Hezron's wife bore him Ashhur the father of Tekoa.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּמִן בָּתַר כְּדֵין מִית חֶצְרוֹן בְּבֵית כָּלֵב בְּרֵיהּ בְּאֶפְרָת וְאִתַּת חֶצְרוֹן אֲבִיָה בְּרַת מָכִיר אִשְׁתַּיְרַת מֵעֶבְרָא וִילִידַת לֵיהּ בָּתַר מוֹתֵיהּ יַת אַשְׁחוֹר רַבְּהוֹן דִתְקוֹעָאֵי.
    ואחר מות חצרון בכלב אפרתה – הודיע כי לאחר מות חצרון בא כלב ונשאה לאפרת ולא בחייו (שמות רבה מ׳:ד׳), מן החסירות הנפרשותא כמו: מלכם תדכאו עמי (ישעיהו ג׳:ט״ו) וחסר ה׳. ויהודה בן קורייס אומר: בכלב אפרתה כמו נתארס כלב באפרתה נפל דבר אירוסין בכלב וחצרון הניח אשתו מעוברת, ולאחר מות חצרון נולד אשחור אבי תקוע, אב ואדון על תקוע, ששמה תקוע.
    א. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״הנשרשות״.
    בכלב אפרתה – על שם (כלב) אשתו קראו את העיר (כלב) אפרתה.
    ותלד לו את אשחור אבי תקוע – לאחר מיתת חצרון.
    אבי תקוע – שר של עיר תקוע שהוא של שבט יהודה.
    In Caleb Ephrathah He called the city Caleb Ephrathah after his wife.
    and she bore him Ashhur after Hezron's death.
    the father of Tekoa the ruler of the city Tekoa, which belonged to the tribe of Judah.
    ואחר מות חצרון בכלב אפרתה – 1יש אומרים כי על שם כלב ואשתו קראו את העיר ״כלב אפרתה״; 2ואם כן, חצרון היה מבאי הארץ ובארץ ישראל מת.
    3ורחוק הוא זה הפירוש שחיה חצרון 4יותר ממאתים וחמשים שנה. 5ולפי דעתי כי פרושו: בעת שלקח כלב בנו אפרתה אשתו, באותה העת מת חצרון.
    ואשת חצרון אביה – לפי שאמ׳ כי בעת זקנתו לקח בת מכיר, הודיע כי בעת שמת היתה לו אשה אחרת ושמה ״אביה״, וילדה לו את אשחור אבי תקוע – 6אפשר בחייו, או לאחר מיתתו.
    1. יש אומרים וכו׳. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא.
    2. ואם כן וכו׳. כנראה מניח רד״ק שלא תתכן כזאת קריאת שם עיר במצרים; וכלב בן חצרון אכן נולד אחרי שירדו למצרים, שהרי אינו ברשימת אלה שירדו שם מארץ כנען (ראו בראשית מו).
    3. ורחוק הוא וכו׳. י׳ ווייסע מעיר שבדברי רד״ק להלן ה׳:ל״ו הוא לא נמנע מלפרש שעזריה האריך ימים הרבה. וראו גם מה שכותב רד״ק דברי הימים א ז׳:כ״א על אפרים ומכיר.
    4. יותר ממאתים וחמשים שנה. חצרון היה מבאי מצרים (ראו רד״ק לעיל פסוק יח ובהערות), ובני ישראל היו במצרים מאתים ועשר שנה ובמדבר ארבעים שנה; יוצא שהיה חצרון לפחות בן מאתים וחמשים שנה אחרי שנכנסו לארץ.
    5. ולפי דעתי וכו׳. השוו שני הפירושים שבמיוחס לתלמיד רס״ג; וראו גם התרגום והפשיטתא.
    6. אפשר בחייו. השוו לעומת התרגום, המיוחס לרש״י, והמיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש.
    After the death of Hezron be-Kalev Efratah. Some say (Pseudo-Rashi) that they named the city “Caleb-ephrathah” for Caleb and his wife, in which case Hezron was among those who came to the land of Israel and died there. But this interpretation— that Hezron lived for more than two hundred and fifty years—is improbable. To my mind the meaning is: When his son Caleb took his wife Ephrathah, at that very point Hezron died.
    Abijah, wife of Hezron. Because the text had said that in his old age he took Machir’s daughter, it indicates that when he died, he had another wife named Abijah and that she bore him Ashhur, the father of Tekoa, either during his lifetime or after his death.
    ואחר מות חצרון – ר״ל אחר שמת חצרון בעת שלקח כלב בנו את אפרת אז אשת חצרון ששמה אביה ילדה לו את אשחור.
    אבי תקוע – שר של תקוע והוא שם עיר, ור״ל כל אנשי תקוע היו בניו וזרעו וכן בכל מקום שנזכר לשון אבי על עיר.
    ותלד לו את אשחור – היינו לאחר מותו כדכתיב בירש הפסוק ואחר מות וגו׳.
    ואחר מות חצרון בכלב אפרתה – נראה שב׳ בכלב הוא ב׳ הזמן, ומלת ואשת נמשך גם למעלה, ושיעור הכתוב אחר מות חצרון (באשת) כלב אפרתה ואשת חצרון אביה, כי בעת לקח כלב את אפרת (פסוק י״ט) לקח חצרון אשה ששמה אביה ומת, וילדה אביה אחר מותו את אשחור אבי תקוע (שידבר ממנו לקמן ד׳ ה׳). ואמר זאת מפני שכלב ואפרת אשתו גדלו את אשחור שהיה יתום ונחשב להם כבן, וע״כ הזכיר שאשת כלב היתה אז אפרתה (והוא) [והיא] גדלה אותו, ומצד זה נחשב אשחור (לקמן ד, ד-ה) עם בני כלב, וכמ״ש חז״ל בסנהדרין (יט) עמ״ש אשר ילדה לעדריאל המחולתי שהוא גדל אותו, ובזה יש לב׳ בכלב אפרתה עוד כוונה שניה שמשמש במלת עם, שעם כלב ואפרת ילדה אביה אשת חצרון את אשחור, כי גם הם היו להם חלק בו על ידי שגדלו אותו.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (כה) ⁠וַיִּ⁠הְי֧וּ בְ⁠נֵי⁠־יְ⁠רַחְמְ⁠אֵ֛ל בְּ⁠כ֥וֹר חֶצְר֖וֹן הַבְּ⁠כ֣וֹר⁠ ׀ ⁠רָ֑ם וּבוּנָ֥ה וָאֹ֛רֶן וָאֹ֖צֶם אֲחִיָּֽ⁠ה׃
    And the sons of Jerahmeel the first-born of Hezron were Ram the first-born, and Bunah, and Oren, and Ozem, Ahijah.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וַהֲווֹן בְּנֵי יְרַחְמְאֵל בּוּכְרָא דְחֶצְרוֹן בּוּכְרָא רָם וּבוּנָה וָאוֹרֶן וָאצֶם וַאֲחִיָה.
    ויהיו בני ירחמאל בכור חצרון הבכור רם – זה רם בן ירחמאל בשם רם אחי ירחמאל אביו (דברי הימים א ב׳:ט׳).
    ויהי בני ירחמאל בכור חצרון – לפי שהפסיק במשפחתו של כלב ע״כ הוצרך לומר בכור חצרון בכורו ירחמאל.
    And the sons of Jerahmeel, the firstborn of Hezron were Since he interrupted with the family of Caleb, he had to say, "the first born Hezron,⁠" the firstborn of Jerahmeel.
    ויהיו בני ירחמאל – 1הזכיר תחלה יחש רם בן חצרון (פס׳ י׳-י״ז) כי הוא העקר לספר משפחת דוד, 2ואחר כן הזכיר יחש כלב בן חצרון אחר רם (פס׳ י״ח-כ׳), ועתה שב להזכיר יחש הבכור, והוא ירחמאל.
    1. הזכיר תחלה וכו׳. השוו המיוחס לרש״י (וכן נמצא במיוחס לר״י קרא).
    2. ואחר כן הזכיר יחש כלב...אחר רם. ראו פסוק ט.
    The sons of Jerahmeel. The text initially presents the progeny of Ram son of Hezron (vv. 10–17), because he is the one who is essential for presenting the family of David; then afterward, following [the progeny of] Ram, it presents the progeny of Caleb son of Hezron (vv. 18–20); and now it returns to present the progeny of the first-born; that is, Jerahmeel.
    ירחמאל בכור חצרון – רצה לומר מה שיחס תחלה משפחות רם ומשפחות כלב אינו אלא מפני כבודו של דוד, אבל ירחמאל הוא הבכור. והנה מה שמצינו בדברי הימים שלפעמים מקדים מעט השנים לפני רב השנים היינו כשהצעיר התחיל להוליד קודם ואז הנולדים קודמין או במקום שאין להאריך בדברי תולדות הצעיר וכדאמרינן בשבועות איידי דזוטר מילייהו פסיק ותני לה ברישא.
    הבכור רם – רצה לומר הבכור של ירחמאל.
    ויהיו – שב אל יחוס בן הבכור של חצרון והוא ירחמאל.
    הבכור – ר״ל בכורו של ירחמאל היה רם.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (כו) וַתְּ⁠הִ֨י אִשָּׁ֥⁠ה אַחֶ֛רֶת לִֽירַחְמְ⁠אֵ֖ל וּשְׁמָ֣הּ עֲטָרָ֑ה הִ֖יא אֵ֥ם אוֹנָֽם׃
    And Jerahmeel had another wife, whose name was Atarah; she was the mother of Onam.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וַהֲוַת אִתְּתָא חוֹרַנְיָתָא לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אִמֵיהּ דְאוֹנָם.
    ותהי אשה אחרת לירחמאל – ואומר אני כי משאר עממים היא, ולכך הקדים רם אחיו הקטן לפניו מפני כבודו של דוד.
    ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה – לפי פשוטו ישראלית היתה וביבמות ירושלמי כתב שלקח נכרית להתעטר בה יפה ושרית היתה.
    היא אם אונם – (שמעתי) אם כמו שקמתי אם בישראל (שופטים ה׳:ז׳)א אונם שפל וחלש היה לשון אונן וכמו לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ״ו:י״ד), וכמו כמתאוננים (במדבר י״א:א׳). ויצא ממנו ששן שנתן בתו לירחע המצרי עבדו ומספר בגנותן כלומר לא היו ראויין למלכות ויצא ממנו ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג גדליה בן אחיקם (ירמיהו מ״א:א׳,י״ח).
    א. נוסח אחר: והיא היתה.
    Now Jerahmeel had another wife whose name was Atarah According to the simple meaning of the verse, she was an Israelitess, but in Yebamoth of the Palestinian Talmud (this is not found in our editions of Yebamoth, but in Yer. Sanh. 2:3) it is written that he took a gentile woman with whom to crown himself (עֲטָרָה). She was a beautiful princess.
    she was the mother of Onam (I heard) that "mother" is like (Judg. 5:7): "I arose as a mother in Israel.⁠" And she was the mother of Onam, and Onam is an expression meaning that he was humble and weak, an expression of mourning (אוֹנֵן), and like (Deut. 26:14): "I have not eaten of it in my mourning (בְאֹנִי),⁠" and like (Num. 11:1): "... were as if in mourning over themselves (כְּמִתְאוֹנְנִים)" Sheshan, who gave his daughter to his Egyptian slave, Jarha, was descended from him, and [the Chronicler] tells of their disgrace; that is to say, they were not deserving of the kingship, and Ishmael the son of Nethaniah, the son of Elishama, who assassinated Gedaliah the son of Ahikam, was descended from him (Jer. 41:1).
    ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה – 1לפי פשט הפסוק ישראלית היתה, אלא אמ׳ ״אחרת״ לפי 2שזכר הראשונה. או אפילו תאמר שהיתה פלגש כמו ״בן אשה אחרת אתה״ (שופטים י״א:ב׳), אבל מישראל היתה. 3ורבותי׳ ז״ל (ירושלמי סנהדרין י״א:) דרשו כי גויה היתה; לכך הזכיר ״ושמה עטרה״ – שלקחה להתעטר בה, כי בת גדולים היתה. 4ומכאן אמרו: אל תאמן בגר עד עשרים וארבע דורות, כי עשרים וארבע דורות מעטרה עד ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, שהרג גדליה בן אחיקם (מלכים ב כ״ה:כ״ה); ואלו הן: עטרה, אונם, שמי, נדב, אפים, ישעי, שישן, בת שישן, עתי, נתן, זבד, אפלל, עובד, יהוא, עזריה, חלץ, אלעשה, ססמי, שלום, יקמיה, אלישמע, נתניה, ישמעאל, עם ירחע אבי עתי שהיה עבד – הם עשרים וארבעה.
    1. לפי פשט הפסוק וכו׳. השוו המיוחס לרש״י (וכן נמצא במיוחס לר״י קרא). לשון המיוחס לתלמיד רס״ג: ״ואומר אני כי משאר עממין היא, ולכך הקדים רם אחיו הקטן לפניו מפני כבודו של דוד״.
    2. שזכר הראשונה. מעיר י׳ ווייסע שלאמיתו של דבר, בני הראשונה נזכרים אך לא הראשונה עצמה; והשוו לעיל ב׳:כ״א הערה ד״ה ״הנשים שזכר״.
    3. ורבותי׳ ז״ל וכו׳. השוו רד״ק לירמיהו מ״א:א׳ ד״ה ״מזרע המלוכה״.
    4. ומכאן אמרו וכו׳. ראו מדרש זוטא רות א׳:י״ב. אך לא מצאתי במדרש שמקור הדברים הוא פסוקנו.
    Jerahmeel had another (aḥeret) wife, whose name was Atarah. According to the plain sense of the verse she was an Israelite, and it says “another” because it mentioned the first one. Even should you say that she was a concubine, as in: “you are the son of a woman of another status (aḥeret)” (Judg 11:2), she was still an Israelite. But our Sages, of blessed memory (y. Sanhedrin 11b), explain midrashically that she was a gentile, and that for this reason the text mentions that her name was Atarah; for he took her as an adornment for himself (le-hit‘ater bah), because she was the daughter of people of distinction. Based on this they say (cf. Midrash Zuta Ruth 1:12): Do not trust a convert until twenty-four generations. For there are twenty-four generations from Atarah until Ishmael son of Nethaniah son of Elishama, who killed Gedaliah son of Ahikam (2 Kings 25:25). They consist of Atarah, Onam, Shammai, Nadab, Appaim, Ishi, Sheshan, Sheshan’s daughter, Attai, Nathan, Zabad, Ephlal, Obed, Jehu, Azariah, Helez, Eleasah, Sisamai, Shallum, Jekamiah, Elishama, Nethaniah, and Ishmael, who together with Jarha—the father of Attai—who was a slave (1 Chronicles 2:34), total twenty-four.
    אשה אחרת – מלבד אם בניו האמורים למעלה.
    היא אם אונם – על כי אונם היה חשוב וידוע לזה ייחס אמו אחריו.
    ותהי אשה אחרת לירחמאל – כמ״ש רז״ל נכרית היתה לכן קרי לה אחרת. לכן נענש כדלקמן.
    ושמה עטרה – שלקחה להתעטר בה.
    ותהי אשה אחרת – פי׳ חז״ל ביבמות ירושלמי שהיתה נכרית (כמו כי בן אשה אחרת אתה, (שופטים י״א:ב׳)), ושמה עטרה שלקחה להתעטר בה שהיתה יפת תואר (כי למה יאמר אשה אחרת בעוד לא הזכיר את הראשונה), ובא ללמד שע״י שלקח נכרית וע״י שששן נתן בתו לירחע עבדו יצא מהם (אחר כ״ד דורות לעטרה וט״ו דורות לירחע) ישמעאל בן נתניה בן אלשמע שהרג את גדליה בן אחיקם, כמ״ש בירמיה (ירמיהו מ״א:א׳) שישמעאל היה מזרע המלוכה היינו מצד אמו, שע״ז לא אמר מבני המלוכה.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (כז) ⁠וַיִּ⁠הְי֥וּ בְ⁠נֵי⁠־רָ֖ם בְּ⁠כ֣וֹר יְ⁠רַחְמְ⁠אֵ֑ל מַ֥עַץ וְ⁠יָמִ֖ין וָעֵֽקֶר׃
    And the sons of Ram the first-born of Jerahmeel were Maaz, and Jamin, and Eker.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וַהֲווּ בְנֵי רָם בּוּכְרָא דִירַחְמְאֵל מַעַץ וְיָמִין וְעֵקָר.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
     
    (כח) וַיִּ⁠הְי֥וּ בְ⁠נֵי⁠־אוֹנָ֖ם שַׁמַּ֣⁠י וְ⁠יָדָ֑ע וּבְנֵ֣י שַׁמַּ֔⁠י נָדָ֖ב וַאֲבִישֽׁוּר׃
    And the sons of Onam were Shammai, and Jada; and the sons of Shammai: Nadab, and Abishur.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםאדרת אליהו לגר״אעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וַהֲווּ בְנֵי אוֹנָם שַׁמַי וְיָדָע וּבְנֵי שַׁמַי נָדָב וַאֲבִישׁוּר.
    ויהיו בני אונם – כללא הוא שבדברי הימים אינו מזכיר כי אם ראשי המשפחות.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםאדרת אליהו לגר״אהכל
     
    (כט) וְ⁠שֵׁ֛ם אֵ֥שֶׁת אֲבִישׁ֖וּר אֲבִיהָ֑יִל וַתֵּ֣⁠לֶד ל֔וֹ אֶת⁠־אַחְבָּ֖ן וְ⁠אֶת⁠־מוֹלִֽיד׃
    And the name of the wife of Abishur was Abihail; and she bore him Ahban, and Molid.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְשׁוּם אִתַּת אֲבִישׁוּר אֲבִיחָיִל וִילִידַת לֵיהּ יַת אַחְבָּן וְיַת מוֹלִיד.
    אשת אבישור אביהיל – ב׳ אביהיל בה״א חד קמץ וחד פתח דין קמץ ואידך אביהיל בת אליאב (דברי הימים ב י״א) בפתח.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
     
    (ל) וּבְנֵ֥י נָדָ֖ב סֶ֣לֶד וְ⁠אַפָּ֑⁠יִם וַיָּ֥⁠מׇת סֶ֖לֶד לֹ֥א בָנִֽים׃
    And the sons of Nadab: Seled, and Appaim; but Seled died without children.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְנֵי נָדָב סֵלֶד וְאַפָּיִם וּמִית סֵלֶד בְּלָא בְנִין.
    וימת סלד לא בנים – 1בלא בנים.
    1. בלא בנים. השוו מכלול נ׳:-נ״א., שם רד״ק מציין את הדוגמה מפסוק לב: ״וימת יתר לא בנים.⁠״
    Seled died lo banim. [This means]: be-lo banim (=without children).
    לא בנים – כמו (תהלים מ״ג:א׳) לא חסיד, שם תואר לחסר איזה דבר.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמלבי״םהכל
     
    (לא) וּבְנֵ֥י אַפַּ֖⁠יִם יִשְׁעִ֑י וּבְנֵ֤י יִשְׁעִי֙ שֵׁשָׁ֔ן וּבְנֵ֥י שֵׁשָׁ֖ן אַחְלָֽי׃
    And the sons of Appaim: Ishi. And the sons of Ishi: Sheshan. And the sons of Sheshan: Ahlai.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְנֵי אַפָּיִם יִשְׁעִי וּבְנֵי יִשְׁעִי שֵׁשָׁן וּבְנֵי שֵׁשָׁן אַחֲלָי.
    ובני אפים ישעי – כבר בארתי למעלה (פסוק ז-ח) שעזרא העתיק מספר היחוס הגדול, ושם חשב לאפים בנים רבים ועזרא לא העתיק רק אחד, והעתיק מלת ובני כמ״ש בס׳ היחוס, וכן ובני ישעי ובני ששן: ובני ששן אחלי. עי׳ פסוק ל״ד.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמלבי״םהכל
     
    (לב) וּבְנֵ֤י יָדָע֙ אֲחִ֣י שַׁמַּ֔⁠י יֶ֖תֶר וְ⁠יוֹנָתָ֑ן וַיָּ֥⁠מׇת יֶ֖תֶר לֹ֥א בָנִֽים׃
    And the sons of Jada the brother of Shammai: Jether, and Jonathan: and Jether died without children.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְנֵי יָדָע אֲחוֹי דְשַׁמַי יֶתֶר וְיוֹנָתָן וּמִית יֶתֶר בְּלָא בְנִין.
    לא בנים – בלא בנים.
    ובני ידע אחי שמי – מפני שהפסיק בבני בנים של שמי נוכל לטעות שהאי ידע הוא איזה מהם לכן חזר וכתב אחי שמי.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
     
    (לג) ⁠וּבְנֵ֥י יוֹנָתָ֖ן פֶּ֣לֶת וְ⁠זָזָ֑א אֵ֥לֶּ⁠ה הָי֖וּ בְּ⁠נֵ֥י יְ⁠רַחְמְ⁠אֵֽל׃
    And the sons of Jonathan: Peleth, and Zaza. These were the sons of Jerahmeel.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְנֵי יוֹנָתָן פֶּלֶת וְזָזָא אִלֵין הֲווֹן בְּנֵי יְרַחְמְאֵל.
    אלה היו בני ירחמאל – ר״ל שנתיחסו אליו, כי עטרה אם אונם נתגיירה, משא״כ בני ירחע (פסוק ל״ה) לא נתיחסו לירחמאל.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמלבי״םהכל
     
    (לד) וְ⁠לֹא⁠־הָיָ֧ה לְ⁠שֵׁשָׁ֛ן בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם⁠־בָּנ֑וֹת וּלְשֵׁשָׁ֛ן עֶ֥בֶד מִצְרִ֖י וּשְׁמ֥וֹ יַרְחָֽע׃
    Now Sheshan had no sons, but daughters. And Sheshan had a servant, an Egyptian, whose name was Jarha.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְלָא הֲווֹן לְשֵׁשָׁן בְּנִין אֱלָהֵין בְּנָתָא וּלְשֵׁשָׁן עַבְדָא מִצְרָאָה וּשְׁמֵיהּ יַרְחָע.
    עבד מצרי ושמו ירחע – מכאן אמרו חכמים (פסחים קי״ג.) בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו, ירחע הוא עצמו אחריא למפרע, אלפין ועיינין מתחלפות, כמו יאר – יערב מגואל (מלאכי א׳:ז׳) – מגועל, וכן דברי רשעים ארב דם (משלי י״ב:ו׳) – ערב להם דברי צחנות.
    א. השווה רד״ק.
    ב. עי׳ בהערה לעיל א׳:ל״ה.
    ולא היה לששן בנים כי אם בנות – ומה שאמר למעלה ובני ששן אחלי (דברי הימים א ב׳:ל״א), חולה שפל היה ומת בלא בנים.
    And Sheshan had no sons but daughters And that which he says above (verse 31): "... and the sons of Sheshan were Ahlai,⁠" means that he [Ahlai] was ill and humble and died without children.
    1ולא היו לששן בנים – והלא אמ׳ ״ובני שישן אחלי״ (לעיל פס׳ לא)! 2אלא שמת אחלי בחיי אביו, ולא נשאר ממנו לא בן ולא בת.
    ולששן עבד מצרי ושמו ירחע, 3, שגדל עמו והיה בן ביתו 4כמו אליעזר עבד אברהם, ונתן לו את בתו אחר ששחררו.
    5ודרך דרש כי 6מן השם למדו שעשאו בן חורין, כי ״ירחע״ – ״עבד חרי״: העי״ן – ״עבד״, ו״ירח״ – ״חרי״ בהפך. 7מכאן אמרו: בתך בגרה, שחרר עבדך ותנה לו. ואע״פ ששחררו עבר על התורה כשנתן לו בתו, כי מצרי ראשון היה (ר׳ דברים כ״ג:ח׳-ט׳). ומכאן אמרו (ירושלמי הוריות י״ט.): אל תאמן בעבד עד שיתסר דרי, כי שש עשרה דורות מן ירחע 8עד ישמעאל בן נתניה.
    1. ולא היו. לפנינו: ״ולא היה״. על הנוסחה ״היו״ ראו הנספחות בדה-רוסי.
    2. אלא שמת וכו׳. כך במיוחס לרש״י.
    3. שגדל עמו והיה בן ביתו. אולי למד רד״ק כן ממה שממשיך הפסוק ביחסים כאילו היה בנו.
    4. שגדל עמו...כמו אליעזר עבד אברהם. השוו דברי רד״ק לבראשית כ״ד:ב׳ על עבד אברהם.
    5. ודרך דרש וכו׳. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג. נראה ש״דרש״ זה מחדש רד״ק בעצמו.
    6. מן השם למדו שעשאו בן חורין. במקרא לא נמצא במפורש שעשאו בן חורין; ואולי הנושא של ״למדו״ הוא רז״ל במדרש שמצטט רד״ק אחר כך: ״מכאן אמרו: בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו״ (וכן כנראה מבין י׳ ווייסע). ברם, הביטוי ״מן השם למדו שעשאו בן חורין״ חסר בכת״י פריס ומינכן; ובכן, אם הוסיפו רד״ק בשלב מאוחר, ניתן לומר שהמילה ״למדו״ אמנם מתייחסת לאותם דברי רז״ל שנמצאו כבר בצורה הקדומה של הפירוש, אף שהקורא עדיין לא הגיע לדבריהם (השוו דברי הימים א ז׳:כ״א הערה ד״ה ״ומה שמוכיח״). ואכן, בהעדר ביטוי זה גם עולה קצת יותר כהוגן הביטוי ״מכאן אמרו״ ללא וי״ו החיבור. אך גם יתכן שהושמט הביטוי מאותם כת״י מחמת טעות-הדומות.
    7. מכאן אמרו בתך בגרה וכו׳. ראו בבלי פסחים קי״ג. גם כאן לא מצאתי ברז״ל שפסוקנו הוא המקור לזה, אבל כך כותב בשמם גם המיוחס לתלמיד רס״ג (השוו פסוק כה הערה ד״ה ״ומכאן״).
    8. עד ישמעאל. ר״ל: אותו ישמעאל שהרג את גדליה בן אחיקם; והשוו פירושו לפסוק כו.
    Sheshan had no sons. But it says, “The sons of Sheshan: Ahlai” (v. 31)! The point, rather, it is that Ahlai died in his father’s lifetime, and so there was no son or daughter left by him.
    Sheshan had an Egyptian slave, whose name was Jarha (ירחע), who grew up with him and was a member of his household, like Abraham’s slave Eliezer, and he gave him his daughter (v. 35) after he freed him. In a midrashic vein: It is from the name that they deduced that he made him a freeman; for ירחע stands for עבד חרי (‘eved ḥarrei; “a freed slave”): the ‘ayin stands for עבד (‘eved; =slave), and ירח backward is חרי (ḥarrei; =free). It is based on this that [the Sages] say (cf. b. Pesaḥim 113b): When your daughter matures, free your slave and give her to him. But even though Sheshan freed Jarha, he violated the Torah when he gave him his daughter, because Jarha was a first-generation Egyptian convert (cf. Deut 23:8–9). They also say based on this (y. Horayot 19a): Do not trust a slave until sixteen generations; for there are sixteen generations from Jarha until Ishmael son of Nethaniah.
    ולא היה לששן בנים כי אם בנות – ידמה שמה שאמר ובני ששן אחלי היה שם בת היתה לו ואמר ובני על אחד במספר כמו שאמר ובני דן חושים.
    ולא היה לששן בנים – כי בנו אחלי מת בחייו ולא השאיר זרע.
    ולא היה לששן בנים – היינו באותו פעם שנתן בתו לעבדו, על כן הוכשר בעיניו עבדו שהיה על ביתו, אבל אחר כך היה לו בן כמ״ש ובני ששן אחלי.
    ולא היה לששן בנים – ר״ל בעת שנתן בתו לירחע, כי אח״כ היה לו בנים כמ״ש פסוק ל״א ובני ששן אחלי.
    עבד מצרי – כי מה שנתנה לעבדו לא היה חטא שממילא נשתחרר, כדין שאם נתן לעבדו בת חורין יצא לחירות, וכבר אמרו (פסחים קי״ג.) בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה, רק שהיה מצרי ואסור לבא בקהל.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (לה) וַיִּתֵּ֨⁠ן שֵׁשָׁ֧ן אֶת⁠־בִּתּ֛⁠וֹ לְ⁠יַרְחָ֥ע עַבְדּ֖וֹ לְ⁠אִשָּׁ֑⁠ה וַתֵּ֥⁠לֶד ל֖וֹ אֶת⁠־עַתָּֽ⁠י׃
    So Sheshan gave his daughter to Jarha his servant to wife; and she bore him Attai.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְשַׁחְרַר יָתֵיהּ וִיהַב שֵׁשָׁן יַת בְּרַתֵּיהּ לְיַרְחָע עַבְדֵיהּ לְאִתּוּ וִילִידַת לֵיהּ יַת עַתָּי.
    ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה – מכאן אמרו בתך בגרה שחרר עבדך ותנהו לה ומכאן אמרו חכמים ביבמות ירושלמי אל תאמן בגר עד ט״ו דורות וט״ו דורות הם מן עתי המצרי עד ישמעאל. ויש אומרים: ט״ז דורות עם ירחע ומדרש רבותינו אפשר כן שהי׳ מזרע המלוכה והלא ישמעאל מזרע ירחמאל היה ולא מן רם אלא שהעביר מזרעו למולך.
    And Sheshan gave his daughter to Jarha his slave for a wife From here they derived that if your daughter has matured, free your slave and give him to her (Pes. 113a), and from here the Sages derived in the Palestinian Talmud, Tractate Yebamoth (source unknown): "Do not trust a proselyte until fifteen generations, and fifteen generations are from Ittai the Egyptian until Ishmael, and some say sixteen generations, including Jarha.⁠" The midrash states the following: "Is it possible that he was of the royal descent (מִזֶּרַע הַמְלוּכָה) [as in Jeremiah 41:1]? Now was not Ishmael of the seed of Jerahmeel and not from Ram? But rather it means that he passed his seed to the molech.⁠"
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״יהכל
     
    (לו) וְ⁠עַתַּ⁠י֙ הֹלִ֣יד אֶת⁠־נָתָ֔ן וְ⁠נָתָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת⁠־זָבָֽד׃
    And Attai fathered Nathan, and Nathan fathered Zabad;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְעַתַּי אוֹלִיד יַת נָתָן וְנָתָן אוֹלִיד יַת זָבָד.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
     
    (לז) וְ⁠זָבָד֙ הוֹלִ֣יד אֶת⁠־אֶפְלָ֔ל וְ⁠אֶפְלָ֖ל הוֹלִ֥יד אֶת⁠־עוֹבֵֽד׃
    and Zabad fathered Ephlal, and Ephlal fathered Obed;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְזָבָד אוֹלִיד יַת אֶפְלָל וְאֶפְלָל אוֹלִיד יַת עוֹבֵד.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
     
    (לח) וְ⁠עוֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת⁠־יֵה֔וּא וְ⁠יֵה֖וּא הֹלִ֥יד אֶת⁠־עֲזַרְיָֽה׃
    and Obed fathered Jehu, and Jehu fathered Azariah;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְעוֹבֵד אוֹלִיד יַת יֵהוּא וְיֵהוּא אוֹלִיד יַת עֲזַרְיָה.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
     
    (לט) וַֽעֲזַרְיָה֙ הֹלִ֣יד אֶת⁠־חָ֔לֶץ וְ⁠חֶ֖לֶץ הֹלִ֥יד אֶת⁠־אֶלְעָשָֽׂה׃
    and Azariah fathered Helez, and Helez fathered Eleasah;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וַעֲזַרְיָה אוֹלִיד יַת חָלֶץ וְחֶלֶץ אוֹלִיד יַת אֶלְעָשָה.
    הליד את אלעשה – בעשרים וארבע קטן מבומבירגי שנת ד״ש כתוב אלעשה ושבוש זה נתפשט גם כן בדפוסים אחרים על כן ראיתי להעיר עליו.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
     
    (מ) וְ⁠אֶלְעָשָׂה֙ הֹלִ֣יד אֶת⁠־סִֽסְמָ֔י וְ⁠סִסְמַ֖י הֹלִ֥יד אֶת⁠־שַׁלּֽ⁠וּם׃
    and Eleasah fathered Sisamai, and Sisamai fathered Shallum;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְאֶלְעָשָה אוֹלִיד יַת סִסְמַי וְסִסְמַי אוֹלִיד יַת שַׁלוּם.
    את ססמי וססמי – במדוייקים כתובי יד הסמ״ך במאריך בשניהם.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמנחת שיהכל
     
    (מא) וְ⁠שַׁלּ⁠וּם֙ הוֹלִ֣יד אֶת⁠־יְ⁠קַמְיָ֔ה וִיקַמְיָ֖ה הֹלִ֥יד אֶת⁠־אֱלִישָׁמָֽע׃
    and Shallum fathered Jekamiah, and Jekamiah fathered Elishama.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְשַׁלוּם אוֹלִיד יַת יְקַמְיָה וִיקַמְיָה אוֹלִיד יַת אֱלִישָׁמָע.
    אלישמע – הוא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע והואא מזרע המלוכה (ירמיהו מ״א:א׳) ומאלישמע עד עתי י׳ב דורות, ולכך אמרו רבותינו: גיורא עד י׳ דורי לא תבזה ארמאי באפיה (סנהדרין צ״ד.) אבל על שם עבדים נתייחס מצד האב, לכן פסק עד הנה.
    א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״שהוא״.
    ב. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. אבל בפסוקים מנויים י״ב דורות.
    ויקמיה הוליד את אלישמע – הוא זקנו של ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שהרג את גדליה בן אחיקם.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אהכל
     
    (מב) ⁠וּבְנֵ֤י כָלֵב֙ אֲחִ֣י יְ⁠רַחְמְ⁠אֵ֔ל מֵישָׁ֥ע בְּ⁠כֹר֖וֹ ה֣וּא אֲבִי⁠־זִ֑יף וּבְנֵ֥י מָרֵשָׁ֖ה אֲבִ֥י חֶבְרֽוֹן׃
    And the sons of Caleb the brother of Jerahmeel were Mesha his first-born, who was the father of Ziph, and the sons of Mareshah the father of Hebron.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְנֵי כָלֵב אֲחוֹי דִירַחְמְאֵל מֵשָׁע בּוּכְרֵיהּ הוּא רַבְּהוֹן דְזִיפָאֵי וּבְנֵי מָרִישָׁה אַבָּא דְחֶבְרוֹן.
    ובני כלב אחי ירחמאל – הוא כלובי והוא כלב בן חצרון, והוא הזכירו בתחלת הספר ולא הזכירו כי אם להביא ייחוס בצלאל ופסק בבצלאל, וגם הזכיר שאר בניו כי בני כלב בן חור בן בנו של כלב היה מאפרת, וכן הוא אומר: בני כלב בן חור בכור אפרתה (דברי הימים א ב׳:נ׳).
    מישע בכורו – הוא מאשה אחרת.
    הוא אבי זיף – מישע הוליד לזיף וזיף הוליד את מרשה ומרשה הוליד את חברון וחברון הוליד את קרח ותפח.
    ובני כלב אחי ירחמאל – לפי שיחס למעלה קצת משפחות כלב והפסיק ביחס ירחמאל צריך לומר כלב אחי ירחמאל שלא תאמר כבר יחס כל משפחות כלב לכך הוצרך לומר כלב אחי ירחמאל שזה לא כלב אחר היה וכן דרך כל היחס אינו מיחס כסדר אלא מיחס קצת ממשפחת פלוני ותופש משפחה אחרת וכשיחס קצת ממשפחה זו מתחיל ליחס משפחה ראשונה כבתחילה ושוב האחרת וכן מעורבב כל ספר היחס הזה.
    הוא אבי זיף – שר של זיף ושר כל בני מרשה ושר חברון ושם העיירות האלה כתובות בספר יהושע כדכתיב זיף וטלם ובעלות (יהושע ט״ו:כ״ד) (וכתיב) קעילה ואכזיב ומרשה (יהושע ט״ו:מ״ד).
    And the sons of Caleb the brother of Jerahmeel Since he traced the lineage of part of the family of Caleb and interrupted in the lineage of Jerahmeel, it was necessary to say that Caleb was the brother of Jerahmeel, that this was not another Caleb. This is the manner of the entire genealogy: he does not trace lineages in sequence. He traces the lineage of part of such and such a family; he goes on to other families, and when he has completed part of this family, he goes back to tracing the lineage of the first family, and then returns to the other one, and the entire book of genealogy is mixed.
    he was the father of Ziph The ruler of Ziph, the ruler of all the inhabitants of Mareshah, and the ruler of Hebron, and the names of these towns are mentioned in the Book of Joshua (15:24, 44, 54), as it is written: "Ziph, and Telem, and Bealoth, etc.⁠" (And it is written there:) "And Keilah, and Achzib, and Mareshah, and Hebron (sic).⁠"
    ובני כלב אחי ירחמאל – ספר יחש ירחמאל, 1ובא להשלים יחש כלב מה שלא נכתב למעלה (פס׳ י״ח-כ׳).
    מישע בכרו – כי אשר זכר למעלה (שם) לא היו בניו הראשונים, אלא הקדימם; אולי היו החשובים מבניו. וכן הבנים שהיו לו מן אפרת, לכבוד בצלאל. וזהו שאמ׳ למעלה ״ואלה בניה״ (פס׳ יח); כלומ׳ כי לו כבר היו לו בנים, אבל אלה היו לו מן עזובה.
    הוא אבי זיף – 2זיף היה ידוע; לפיכך אמ׳ ״אבי״. וכן ״מכיר אבי גלעד״ (לעיל פס׳ כא), ואחרים רבים. ואולי ״זיף״ 3שם העיר (יהושע ט״ו:כ״ד) נקראת על שמו. 4ויש מפרשי׳ ״אבי זיף״ – שר זיף, כלומ׳ כי מישע היה אדון ושר העיר הנקראת ״זיף״; והראשון נכון.
    ובני מרשה אבי חברון – 5לפי דעתי כי הוא חסר ״זיף״, ולפי שהזכירו בסמוך סמך על המבין והניחו, והוא כאלו אמר ״ובני זיף מרשה אבי חברון״.
    1. ובא להשלים וכו׳. השוו המיוחס לרש״י. המיוחס לתלמיד רס״ג סובר שהספר מכניס קצת מיחס כלב לפני כן כדי להגיע אל בצלאל; והשוו דברי רד״ק בדיבור הבא. המיוחס לר״י קרא מוסיף שהפסיק הטקסט ביחס ירחמאל (וכנראה גם ביחס שגוב) רק משום שבניו ״מועטין״, ושבנים אלה של כלב הם מאם אחרת.
    2. זיף היה ידוע וכו׳. השוו פירושים אלה לאותם המצוטטים להלן פסוק נ על ״אבי קרית יערים״. שם הוכרח רד״ק לפרש שמשמעות ״אבי קרית יערים״ היא שכל בני העיר היו צאצאיו, כי קרית יערים (כמו בית לחם ובית גדר; ראו שם) הינה עיר. בפסוקנו, לעומת כן, ניתן לומר שזיף הוא שם איש.
    3. שם העיר נקראת על שמו. ובכן, אין זה רחוק לשער שזיף היה בן אדם ידוע.
    4. ויש מפרשי׳ וכו׳. כך בתרגום, במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא. אך המיוחס לתלמיד רס״ג סובר כרד״ק.
    5. לפי דעתי וכו׳. כך במיוחס לתלמיד רס״ג. המיוחס לר״י קרא כותב שמרשה הוא מישע, ויתכן שכך גם כוונת המיוחס לרש״י. על תחביר הפסוק ראו דברי המיוחס לרש״י, הסובר שמישע היה שר על זיף, בני מרשה וחברון (וכעין זה דעת המיוחס לר״י קרא, אלא שהוא סובר שמישע לא היה שר של העיר חברון, רק אביו של האיש חברון). מקשה י׳ ווייסע שלדעת רד״ק ודעמיה, הטקסט מזכיר רק בן אחד של מישע למרות שכתוב ״ובני״ בלשון רבים, ולמרות שאותו בן זוהה כבכור, והיינו ״דוחק כפול״. וראו שם דעתו בפירוש הפסוק.
    The sons of Caleb the brother of Jerahmeel. Having presented the progeny of Jerahmeel, the text proceeds to complete the progeny of Caleb, whatever was not recorded above (vv. 18–20).
    Meshah his first-born. For those mentioned above were not [Caleb’s] first sons. The text nonetheless places them earlier—perhaps they were the most important of his sons. It does the same for the sons whom he had by Ephrath, for the honor of Bezalel. This accounts for the formulation above, “and these were her sons” (v. 18); that is, he himself already had sons, but these he had by Azubah.
    Who was the father of Ziph. Ziph was well known; that is why it says “the father of.” The same is true for “Machir father of Gilead” (v. 21) and many others. Perhaps the city Ziph (Joshua 15:24) was named for him. Some explain (Pseudo-Rashi) “the father of Ziph” to mean the chief of Ziph, meaning that Meshah was the chief who ruled the city that was called Ziph. But the first explanation is correct.
    The sons of Mareshah the father of Hebron. To my mind, “Ziph” is elided: because the text just mentioned him, it relies on the reader’s understanding and leaves him out. It is as though it had said, “The sons of Ziph: Mareshah father of Hebron.”
    ובני כלב אחי ירחמאל – הנה קרא אלו הבנים בני כלב אחי ירחמאל כי ממנו יצאו וזה שהם היו בני כלב בן חור וחור היה בן כלב אחי ירחמאל ואמנם לא הסכמנו שיהיו בני כלב בן חצרון כי כבר זכר שם בניו ואולי אפשר שזכר עתה שמות בני בניו של כלב בן חצרון ויהיה מישע בכורו הוא ישר (דברי הימים א ב׳:י״ח) שזכר במה שקדם וזכר גם כן עתה הבנים שהיו לו מפלגשיו.
    ובני כלב – עם שכבר התחיל לספר מזרע כלב פסק בו וחזר לספר מזרע ירחמאל אחיו ועתה חזר לספר עוד מזרע כלב וכן דרך הספר הזה לספר קצת ולהפסיק בספור אחר ולחזור לספור הראשון.
    מישע בכורו – אולי הנזכרים למעלה היו חשובים ממנו ולזה הקדימם.
    ובני מרשה – תחסר מלת זיף וכאלו אמר ובני זיף מרשה וכו׳ ולפי שזה עתה הזכיר זיף סמך על המבין.
    ובני כלב אחי ירחמאל – פירש לפי שיש כלב בן חצרון וכלב בן יפונה והזכיר שניהם לעיל על זה אמר הכא אחי ירחמאל שהוא בן חצרון והתחיל תחלה במשפחות רם שיצא ממנו דוד ואחר שהזכיר נשים המפורסמות דהיינו צרויה ואביגיל הזכיר כלב בן חצרון כדי להזכיר עזובה ויריעות שהיו מפורסמות ואחר כך ירחמאל שהוא בכור ואחר כך כלב בן חצרון.
    ובני מרשה – פירש ובני קאי על אבי זיף כמו ובני אבי זיף מרשה, וזיף הוא מערי יהודה דכתיב (ביהושע ט״ו פסוק כ״ד) זיף וטלם ובעלות וכל בני העיר יצאו ממישע בן כלב.
    ובני כלב – הנה לדעת בעלי הפשט מ״ש בפסוק י״ח וכלב בן חצרון הוליד את עזובה, הוא כלובי בן חצרון, וחשב תחלה בני רם בן חצרון מפני כבוד דוד, ואח״כ חשב בני כלובי, ולא חשב כל בניו רק החשובים מהם כמו חור ובצלאל שנזכרו בתורה, ואח״כ חשב בני ירחמיאל בכור חצרון, ועתה חוזר אל כלב בן חצרון לחשוב יתר בניו שנולדו לו קודם לבני עזובה ואפרת, כי חור לא היה בכור כלב שהבכור היה שמו משע, רק חור היה בכור אפרתה כמ״ש בפסוק נו״ן. ודעת חז״ל שמ״ש בפסוק י״ח וכלב בן חצרון הוליד את עזובה הוא כלב בן יפונה, וברור אצלי שלדעתם לא היה כלב זה בן חרצון דהא היה בן יפונה, רק בן בני חצרון, כמו שדרך הספר הזה לקרא לכל יוצאי חלציו בשם בנו, שא״א שכלב היה בנו של חצרון, דהא משמע שהג׳ בנים שנולדו לחצרון, נולדו לו קודם שלקח את בת מכיר, שלא היה עדיין בן ששים שנה כמ״ש בפסוק כ״א, וחצרון היה מבאי מצרים, ואיך היה כלב בן ארבעים בשלוח אותו משה? וע״כ שמש״ש כלב בן חצרון היינו בן בנו של חצרון (כמו עכן בן זרח, יהושע ז׳). ולפ״ז לשטת חז״ל לא דבר עדיין מתולדות כלובי בן חצרון אחי ירחמיאל, כי חשב תחלה תולדות רם ובתוכם מתולדות כלב בן יפונה שהיה ג״כ מתולדות רם ומיוחס לחצרון אבי אבותיו, ואח״כ חשב בני ירחמיאל שהיה הבכור, ועתה התחיל מכלובי, לכן קראו אחי ירחמיאל כי הראשון לא היה אחי ירחמיאל.
    הוא אבי זיף – שמחלציו יצאו בני זיף ובני מרישה, ולקמן (ד׳:כ״א) לעדה אבי מרישה? וי״ל ששני מרישה היה, או שמלעדה יצאו בני הכפרים שסביב מרישה).
    אבי חברון – שהיה למישע בן ששמו חברון שמבניו יצאו ג״כ משפחות גדולות, כמו שמפרש ובני חברון קרח וכו׳.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (מג) וּבְנֵ֖י חֶבְר֑וֹן קֹ֥רַח וְ⁠תַפֻּ֖⁠חַ וְ⁠רֶ֥קֶם וָשָֽׁמַע׃
    And the sons of Hebron: Korah, and Tappuah, and Rekem, and Shema.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״געודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְנֵי חֶבְרוֹן קרַח וְתַפּוּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מב]

    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גהכל
     
    (מד) וְ⁠שֶׁ֣מַע הוֹלִ֔יד אֶת⁠־רַ֖חַם אֲבִ֣י יׇרְקְ⁠עָ֑םא וְ⁠רֶ֖קֶם הוֹלִ֥יד אֶת⁠־שַׁמָּֽ⁠י׃
    And Shema fathered Raham, the father of Jorkeam; and Rekem fathered Shammai.
    א. יׇרְקְעָ֑ם א=יָרְקֳעָ֑ם (חטף קמץ)
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְשֶׁמַע אוֹלִיד יַת רַחַם אַבָּא דְיָרְקְעָם וְרֶקֶם אוֹלִיד יַת שַׁמָי.
    אבי ירקעם – כל אבי שנאמר כאן שר על אותה העיר הכתובה בסמוך.
    the father of Jorkeam Every "father" stated here means the ruler of that written immediately after.
    ושמע הוליד – מלא וא״ו במדוייקים ושפיר קאי דליתיה מן י״א חסרים במסורת פרשת פינחס.
    רחם אבי ירקעם – בני עיר ירקעם יצאו מחלציו, ומרקם בן חברון יצא מעון בן בנו, שאליו נתיחסו בני בית צור.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימלבי״םהכל
     
    (מה) וּבֶן⁠־שַׁמַּ֖⁠י מָע֑וֹן וּמָע֖וֹן אֲבִ֥י בֵֽית⁠־צֽוּר׃
    And the son of Shammai was Maon; and Maon was the father of Beth-zur.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְרֵיהּ דְשַׁמַי מָעוֹן וּמָעוֹן אַבָּא דְבֵית צוּר.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםהכל
     
    (מו) וְ⁠עֵיפָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ כָּלֵ֔ב יָ֥לְ⁠דָ֛ה אֶת⁠־חָרָ֥ן וְ⁠אֶת⁠־מוֹצָ֖א וְ⁠אֶת⁠־גָּזֵ֑ז וְ⁠חָרָ֖ן הֹלִ֥יד אֶת⁠־גָּזֵֽז׃
    And Ephah, Caleb's concubine, bore Haran, and Moza, and Gazez; and Haran fathered Gazez.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמנחת שימלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְעֵיפָה פְלַקְתֵּיהּ דְכָלֵב יְלִידַת יַת חָרָן וְיַת מוֹצָא וְיַת גָזֵז וְחָרָן אוֹלִיד יַת גָזֵז.
    וחרן הוליד את גזז – קרא בנו בשם אחיו.
    את חרן ואת מוצא ואת גזז – בעשרים וארבע עם ביאור המלות דפוס ויניציאה ש״ל חסר ואת מוצא ושבוש הוא מהמדפיסים.
    וחרן הוליד את גזז ובני יהדי – ר״ל שממנו יצאו בני יהדי שהיו מתיחסים אליו והיו בני בניו, והם רגם ויותם וכו׳ ושעף, ואינו חושב השתלשלות היחוס מאב לבן כסדר כמו שהיו כתובים בס׳ היחוס הגדול, ששם היה כתוב שהוליד את גזז וחשב היחוס עד יהדי ומשם בני יהדי, ועזרא דלג את הבלתי צריך ותפס רק הנודע ומצויין.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמנחת שימלבי״םהכל
     
    (מז) ⁠וּבְנֵ֖י יׇהְדָּ֑י רֶ֧גֶם וְ⁠יוֹתָ֛ם וְ⁠גֵישָׁ֥ן וָפֶ֖לֶט וְ⁠עֵיפָ֥ה וָשָֽׁעַף׃
    And the sons of Jahdai: Regem, and Jotham, and Geshan, and Pelet, and Ephah, and Shaaph.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּבְנֵי יֶהְדָי רֶגֶם וְיוֹתָם וְגֵישָׁן וָפֶלֶט וְעֵיפָה וָשָׁעַף.
    ובני יהדי – זהו גזז, יהדי כמו יחדי, {מלשון} חרב חדה שהוא כמו גזיזה, ותדע ותבין ביהדי יגוז ואחד הם, כי ה׳ מתחלפת בח׳ כמו עיר ההרס (ישעיהו י״ט:י״ח) עיר החרס זו היא בית השמשא וכן תירגם יונתן בן עוזיאל, ובית שמש בארץ מצרים היא דכתיב: ושבר את מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים (ירמיהו מ״ג:י״ג), וזהו שאמר הכתוב: ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה׳ צבאות (ישעיהו י״ט:י״ח) שלאחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיה ופטר את האוכלוסין ששבה ובאו עמו בקולרין, וכשפטרם חזקיה קבלו עליהם מלכות שמים והלכו ובנו במה לשם והיו מעלים עליה לשם שמים, לקיים מה שנאמר: עיר ההרס יאמר לאחת (סדר עולם רבה כ״ג) ובית שמש זו היא עיר ההרס, וכמו כןב יהרסו אל ה׳ לראות (שמות י״ט:כ״א) וכמו: בעד החרס שאין אדם יכול להביט מפני זריחתו, אבאטו״רג בלעז, ולכך אני אומר שיהדי הוא גזז.
    ובני יהדי רגם ויותם.
    א. כי השמש נקראת ״חרס״, השוו איוב ט׳:ז׳.
    ב. אולי צ״ל פן.
    ג. בכ״י טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים), ומוסקבה 853: ״אביאט״ר״. abatre – להפיל, להרוס.
    ובני יהדי – אחד מבנים של עיפה היה ומה שלא הזכיר מי היה אביו לפי שאינו צריך להזכיר שום מבנים של עיפה כי אם זה יהדי.
    And the sons of Jehdai He was one of the sons of Ephah, and the reason he does not mention who his father was is that he does not have to mention any of the sons of Ephah except this Jehdai.
    ובני יהדי – 1הוא אחד מן הבנים שהזכיר, ושני שמות היו לו.
    1. הוא אחד מן הבנים וכו׳. השוו המיוחס לרש״י, וכן המיוחס לתלמיד רס״ג הסובר שהוא גָזֵז (אותו שנזכר אחרון). לשון המיוחס לר״י קרא: ״זה לא היה גזז ולא בנו, אלא בן בנו, ודורות הוא חושב...⁠״.
    The sons of Jahdai. He is one of the sons mentioned, and he had two names.
    ובני יהדי – הוא אחד מבני עיפה פילגש כלב הנזכר למעלה ושתי שמות היה לו.
    ובני יהדי – פירש כמו ובני גזז יהדי ובני יהדי רגם וקאי ובני וגו׳ אדלעיל מניה ואשלמטה ממנו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מו]

    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (מח) פִּילֶ֤גֶשׁ כָּלֵב֙ מַֽעֲכָ֔ה יָ֥לַד שֶׁ֖בֶר וְ⁠אֶֽת⁠־תִּרְחֲנָֽה׃
    Maacah, Caleb's concubine, bore Sheber and Tirhanah.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    פְּלַקְתֵּיהּ דְכָלֵב מַעֲכָה יְלִידַת יַת שֶׁבֶר וְיַת תִּרְחָנָה.
    פילגש כלב מעכה ילד – 1״ילד״ אינו חוזר למעכה, כי היה אומ׳ ״ילדה״, אלא לכלב, כאלו אמר ״פלגש כלב מעכה וילד ממנה שבר ואת תרחנה״.
    1. ״ילד״ אינו חוזר וכו׳. השוו לעומת התרגום, וגם לעומת המיוחס לר״י קרא הסובר ש״ילד״ הוא כמו ״ילדה״ ומוסיף: ״⁠ ⁠׳ואת תדבר אלינו׳ (דברים ה׳:כ״ג) דוגמתו״. ראוי גם לציין את טיעונו של ריב״ג (ספר הרקמה ע׳ ריב) ש״ילד״ אמנם חוזר למעכה, ושהניסוח הוא מוצדק כי אין מקום להסתפק מהי הכוונה. על דעת רד״ק טוען י׳ ווייסע שבדרך כלל הצורה היא ״הוליד״ כשהנושא הוא האב; ועוד, הרי ״כלב״ הוא ״סומך״, שאינו בדרך כלל משמש נושא המשפט. אך נדמה שרד״ק מתנצל מן הטענה השנייה כשהוא כותב ״כאלו אמר...׳וילד ממנה׳⁠ ⁠⁠״; ר״ל שהוי״ו חסירה, ושיעור הדברים: פלגש כלב היתה מעכה, וכלב הוליד ממנה.... וראו מכלול נ׳: על וי״ו חסירה; ברם, אין שם דוגמה אשר בה חסירה הוי״ו לפני פועַל עם נושא חדש.
    Maacah was the concubine of Caleb, who fathered (pilegesh Kalev Ma‘akhah yalad). Yalad does not refer back to Maacah—for then the text would have said yaledah (=bore)—but rather to Caleb. It is as though it had said, “Maacah was the concubine of Caleb, and he fathered (pilegesh Kalev Ma‘akhah ve-yalad) Sheber and Tirhanah by her.”
    ילד שבר – רצה לומר כלב ילד ממנה את שבר וכו׳.
    פלגש כלב מעכה – פירש כמו מפלגש כלב מעכה ילד; פירש כלב ילד שבר ואת תרחנה ותרחנה היתה נקבה.
    פילגש כלב מעכה ילד שבר – המפ׳ נדחקו מאד, ולדבריהם בא ילד תחת ילדה, ומ״ש שנית ותלד הוא מיותר? ולדעתי, ר״ל שאיש ששמו שבר הוא עם אשתו תרחנה, ילד את מעכה פילגש כלב, ששבר ותרחנה אשתו היו מפורסמים בימים ההם, ובתם הנולדה להם היתה פילגש לכלב מחשיבותו, ועז״א ואת תרחנה, שמעכה היתה חשובה מצד אביה שבר, ומצד שילד אותה את תרחנה, שהיתה מגדולי היחוס, ומעכה (בת שבר ותרחנה) פלגש כלב ילדה את שעף אבי מדמנה – שמאתו יצאו בני מדמנה, וגם ילדה את שוא שהיה אבי מכבנא ואבי גבעא (גם י״ל שמלת את הוא מן השם שהיה שמו את שוא, כמ״ש למעלה פסוק י״ח בשם ואת יריעות, שנמצא מלת את שהוא שם. וכן י״ל שמ״ש ואת תרחנה, היה שם האשה את תרחנה, ור״ל שבר ואשתו את תרחנה ילד את מעכה פלגש כלב), וגם היא ילדה את עכסה בת כלב – והנה מצאנו (יהושע ט״ו:ט״ז) שכלב בן יפונה הי״ל בת ששמה עכסה, ומזה משמע כדעת חז״ל שפה מדבר מכלב בן יפונה, ושמן פסוק מ״ו ואילך חזר אל כלב בן יפונה שדבר ממנו בפסוק י״ח לדעת חז״ל. ולדרך הפשט שמדבר פה מכלב אחי ירחמאל, היה גם לו בת ששמה עכסה, ועל שמה נתן גם כלב בן יפונה שהיה אחריו לבתו שם עכסה.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (מט) וַתֵּ֗⁠לֶד שַׁ֚עַף אֲבִ֣י מַדְמַנָּ֔⁠ה אֶת⁠־שְׁ⁠וָ֛א אֲבִ֥י מַכְבֵּנָ֖ה וַאֲבִ֣י גִבְעָ֑א וּבַת⁠־כָּלֵ֖ב עַכְסָֽה׃
    And she bore Shaaph the father of Madmannah, Sheva the father of Machbenah and the father of Gibea. And the daughter of Caleb was Achsah.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וְיוֹלִידַת שַׁעַף יַת אַבָּא דְמַדְמַנָה וְיַת שְׁבָא אַבָּא דְמַכְבֵּנָא וְאַבָּא דְגִבְעָא וּבְרַתֵּיהּ דְכָלֵב עַכְסָא.
    ותלד שעף – אשת שעף.
    את שוא אבי מכבנה – והוא מן החסירות שהמקרא נדרשת בהן, כמו: ואהיה מאהל אל אהל וממשכן (דברי הימים א י״ז:ה׳) והיה לו לומר וממשכן אל משכן, וכמו: עד מהרה ירוץ דברו (תהלים קמ״ז:ט״ו) והוא עד השמים מהרה ירוץ דברו.
    ויש אומרים: ותלד פילגש כלובי את שעף ואת שוא שהוא אבי מכבנה ואבי גבעא ובת כלב עכסה.
    ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנה ואבי גבעא – שתי עיירות הללו שלו היו.
    ובת כלב עכסה – עתה מתחיל לראש ומקדים בעכסה משום שהיתה אשת עתניאל כדכתיב שם ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר וגו׳ (יהושע ט״ו:ט״ז).
    And she bore Shaaph, the father of Madmannah, Sheva, the father of Machbenah and the father of Gibea These two towns were his.
    and Caleb's daughter was Achsah Now he starts at the beginning, and begins with Achsah because she was Othniel's wife, as is written there (Jos. 15:16, Jud. 1:12): "And Caleb said: 'He that shall smite Kirjath Sepher, etc.'"
    ובת כלב עכסה – לפי שמצאנו כי בת כלב בן יפונה היתה עכסה ידמה שיהיה כלב בן יפונה כלב בן חור והיו לאביו שני שמות ואם אמרנו שהיה מה שזכר פה לכלב בן חצרון יהיה כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ומזה המקום יוכרחו ז״ל לומר דרי קמאי בתמניא אולידו (סנהדרין ס״ט) כי היה כלב בן ארבעים שנה כאשר שלח אותו משה עם המרגלים ובצלאל עשה במלאכת המשכן ואפשר שנאמר עוד שלא יחויב מזה שיהיה הוא כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון ואף על פי שנודה שזה המאמר הוא בכלב בן חצרון לא בכלב בן חור. וזה כי אף על פי שהיה לו בת ששמה עכסה אפשר שלא היה כלב בן יפונה אבל היתה לכל אחד בת שמה עכסה. ואם אמרנו שזה אשר נזכר בזה המקום הוא כלב בן חור יהיה אמרו אחר זה אלה היו בני כלב בן חור שב אל מה שקדם מהבנים ויהיה אמרו שובל אבי קרית יערים חסר אות הוא״ו והוא כאלו אמר ושובל והרצון שאלה גם כן היו בניו.
    ותלד שעף – ר״ל שעף וכו׳ הוליד את אשתו את שוא שהיה שר על מכבנה ועל גבעא, או ר״ל אנשי הערים ההם היו מזרעו.
    ותלד – פירש תרחנה.
    שעף אבי מדמנה – כלומר שתרחנה ילדה את שעף מרשה וחברון ומדמנה ומכבנה גולן מערי יהודה ועיין בגבולין ותמצא הכול רק שמכבנה היא כבון.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
     
    (נ) ⁠אֵ֤לֶּ⁠ה הָיוּ֙ בְּ⁠נֵ֣י כָלֵ֔ב בֶּן⁠־ח֖וּר בְּ⁠כ֣וֹר אֶפְרָ֑תָה שׁוֹבָ֕ל אֲבִ֖י קִרְיַ֥ת יְ⁠עָרִֽים׃
    These were the sons of Caleb. The sons of Hur the first-born of Ephrath: Shobal the father of Kiriath-jearim;
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    אִלֵין הֲווֹ בְּנוֹי דְכָלֵב בַּר חוּר בּוּכְרָא דְאֶפְרָת שׁוֹבָל רַבְּהוֹן דְקִרְיַת יְעָרִים.
    אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה – חור יש לו אב כלב ובן כלב, וכלב זהו שובל אבי קרית יערים, שהוא ממונה על קרית יערים שהוא מערי חברון, שנאמר: ואת שדה חברוןא העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה (יהושע כ״א:י״ב) ועל שם חצריה שהיו יערות מיוחדות לו, כמו שנאמר: וישבו בערי חברון (שמואל ב ב׳:ג׳) לפיכך נקרא כלב שובל אבי קרית יערים.
    א. המילה ״חברון״ לא מופיעה בפסוק לפנינו.
    אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה – פתרון אלה היו בני כלב בן חור כמו בנו חור והוא חור היה בנו הבכור לאפרת אשתו ולא בכור לכלב וכן מפורש למעלה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור (דברי הימים א ב׳:י״ט).
    ע״א: אלה היו וגו׳ – חור היה בן לכלב והוליד בן ויקרא שמו כלב לכך פירושו ואלה היו בניו של כלב בנו של חור שובל וגו׳.
    בכור אפרתה – ולא בכור לכלב על חור הוא אומר כן נראה לנו.
    These were the sons of Caleb, the son of Hur, the firstborn of Ephrathah The interpretation is: These were the sons of Caleb. בֶּן חוּר is like בְּנוֹ חוּר, his son was Hur, and that Hur was the firstborn of Ephrath, his wife, not the firstborn of Caleb, and so it is explained above (verse 19): "And Caleb took to himself Ephrath, and she bore him Hur.⁠" Another explanation [is that] "for these were the sons of, etc.⁠" Hur was Caleb's son, and he begot a son whom he named Caleb, and this is its explanation: And these were the sons of Caleb the son of Hur: Shobal, etc.
    the firstborn of Ephrathah but not the firstborn of Caleb. This refers to Hur. So it appears to us.
    אלה היו בני כלב בן חור – פי׳: 1אלה שמספר עתה, שובל והאחרים, היו בני כלב בן חור, 2והוא בן בנו של כלב בן יפונה. 3ולפי שיחש למעלה אורי בן חור (פס׳ כ), אמ׳ עתה כי עוד היה לו בן אחר לחור ושמו ״כלב״, ואלה היו בניו.
    אבי קרית יערים – 4יש מפרשי׳: אדון קרית יערים, וכן ״אבי בית לחם״ (להלן פס׳ נא), ״אבי בית גדר״ (שם). 5ויתכן לפרש ״אבי״ כמשמעו, פירוש: אבי קרית יערים, כי 6כל בני קרית יערים היו בניו ובני בניו, וכל אותה העיר נתישבה מבניו; לכך כללן ואמ׳ ״אבי קרית יערים״. וכן ״אבי בית לחם״, ״אבי בית גדר״.
    1. אלה שמספר עתה. ר״ל: המילה ״אלה״ שייכת לבנים הנמנים להלן, ולא לְמה שכתוב למעלה.
    2. והוא בן בנו של כלב בן יפונה. כאן מניח רד״ק כדברי רז״ל שכלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה; ראו דבריו לעיל ב׳:י״ח ובהערות.
    3. ולפי שיחש למעלה וכו׳. נראה שאין כוונתו לפרש מדוע נזכרו תולדות כלב בן חור, שהרי דבריו אין מספיקים לכך, וגם אין דרכו של רד״ק לבאר הצורך בכל היחסים שבחר הספר להזכירם. אלא נראה שכך שיעור דבריו: כיון שהטקסט כבר הזכיר אחד מבני חור, לא טרח שוב להקדים ש״חור הוליד...⁠״, אלא רמז שהיה לו בן אחר ששמו כלב באמרו ״אלה היו בני כלב בן חור...⁠״. אותה אי-רגילות בסגנון הפסוק אמנם הניעה את המיוחס לרש״י להציע פירוש אחר במובנו של היחס, אף שהוא גם מציג פירוש הדומה לזה של רד״ק. המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לר״י קרא סוברים כרד״ק.
    4. יש מפרשי׳ וכו׳. כך בתרגום, במיוחס לתלמיד רס״ג ובמיוחס לר״י קרא. והשוו גם המיוחס לרש״י דברי הימים א ד׳:י״ב ד״ה ״אבי״.
    5. ויתכן לפרש וכו׳. השוו רד״ק לעיל ב׳:מ״ב ד״ה ״הוא אבי זיף״. בדבריו על הפסוקים הבאים הוא מניח שפירוש זה הוא נכון. סביר שמה שחסר פירוש זה בשני כת״י (עיינו בחילופים) הוא מחמת טעות-הדומות, לא מפני שהוא תוספת.
    6. כל בני קרית יערים היו בניו ובן בניו. מסביר רבי בנימן בן יהודה מרומא שהיה ״הקדמון והגדול, כמו ׳לאב ולכהן׳ (שופטים י״ז:י׳)״.
    These were the sons of Caleb son of Hur. This means that those whom the text lists now, Shobal and the others, were sons of Caleb son of Hur, who is the grandson of Caleb son of Jephunneh. Having presented above the progeny of Uri son of Hur (v. 20), it says here that Hur had another son named Caleb and that these were his sons.
    Father of (avi) Kiriath-jearim. Some explain (commentary attributed to student of Saadia): the ruler of Kiriath-jearim; and the same for “avi Bethlehem” (v. 51) and “avi Beth-gader” (ibid.). But it is possible to interpret avi according to its plain sense, meaning “father of Kiriath-jearim”: because all the people of Kiriath-jearim were his children and grandchildren, and the entire city was settled by his descendants, the text puts them together and says “father of Kiriath-jearim.” The same [may be said] for “avi Bethlehem” and “avi Beth-gader.”
    כלב בן חור – למעלה אמר שחור בן כלב הוליד את אורי ואמר עתה שעוד היה בן לחור ושמו כלב ואלה הם בניו.
    בכור אפרתה – חור היה בכור לאמו ולא לאביו כי מישע היה שם בכורו.
    בן חור בכור אפרתה – פירש הבן של חור שהוא בכור אפרתה שובל כו׳.
    אלה היו בני כלב בן חור – פי׳ המפ׳ שחור בן כלב (הנזכר בפסוק י״ט:כ׳) שהוליד את אורי, הוליד עוד בן ששמו כלב, וכלב דפה הוא אחיו של אורי וחשב תולדותיו, והגם שלא הזכיר למעלה רק שחור הוליד את אורי, כבר כתבתי שלא הזכיר שם כל התולדות רק החשובים ביותר. ויש מקום לפרש, שמ״ש אלה היו בני כלב מוסב על כלב הקודם בן חצרון, ור״ל שגם אלה היו בניו, שבן חור בכור אפרתה היה שובל. וכן משמע בסי׳ ד׳ ששם פסוק א׳ חשב חור ושובל ולא הזכיר כלל מכלב אבי שובל, מבואר ששובל היה בן חור, וכן סיים שם פסוק ד׳ אלה בני חור. רק ממה שהניח בעל הטעמים את האתנח על מלת אפרתה מבואר שפי׳ כפי׳ הראשון.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (נא) שַׂלְמָא֙ אֲבִ֣י בֵֽית⁠־לָ֔חֶם חָרֵ֖ף אֲבִ֥י בֵית⁠־גָּדֵֽר׃
    Salma the father of Beth-lehem, Hareph the father of Beth-gader.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    שַלְמָא רַבְּהוֹן דְבֵית לֶחֶם חָרֵף רַבְּהוֹן דְבֵית גָדֵר.
    שלמא אבי בית לחם חרף אבי בית גדר – אלה היו בניו של כלב ולא בני בניו.
    שלמא – הערים הם בערי יהודה.
    בית גדר – הוא גדור האמור ביהושע.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אהכל
     
    (נב) וַיִּ⁠הְי֤וּ בָנִים֙ לְ⁠שׁוֹבָ֔ל אֲבִ֖י קִרְיַ֣ת יְ⁠עָרִ֑ים הָרֹאֶ֖ה חֲצִ֥י הַמְּ⁠נֻחֽוֹת׃
    And Shobal the father of Kiriath-jearim had sons: Haroeh, and half of the Menuhoth.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וַהֲווֹן בְּנִין לְשׁוֹבָל רָב קִרְיַת יְעָרִים תַּלְמִידַיָא וְכַהֲנַיָא דְחַזְיָן לְפַלְגָא קֻרְבָּנַיָא.
    ויהיו בנים לשובל – כלב שהוא אבי קרית יערים.
    הרואה חצי המנוחות – רואה שופט היה על חצי ארץ ישראל שנקראת מנוחה.
    ומר סעדיה אלפיומי פתר: הרואה חצי המנוחות כדמפרש בדף אחר הם בניו ראיה ולהד ויחת ואחומי (דברי הימים א ד׳:ב׳), הרואה הוא ראיה, חצי הוא להד, חץ להד, להד לחד, כמו יהדי שפירשנו (מיוחס לתלמיד רס״ג דברי הימים א ב׳:מ״ז) ודומה לאילו: חוצןא (יחזקאל כ״ג:כ״ד) כלומר יבאו כולם לבושי שריונים, כמו: ויחץ (שופטים ז׳:ט״ז) הלבישו שריונים שעומדים לפני החץ.
    א. לפנינו: ״הצן״, וע״ש במנחת שי.
    הרואה חצי המנחות – מדינה אחת היתה בארץ ומנוחות שמה דכתיב ויגלם אל מנחת (דברי הימים א ח׳:ו׳), והוא המושל על חצי מדינה ולקמן נאמר מי משל על חצי מדינה האחרת הרואה פורמדריפיו בלעז.
    who ruled over half the Menuhoth There was a province in the land named Menuhoth, as it is written (8:6): "... and they exiled them to Manahath,⁠" and he ruled over half the province. Further it is stated, who ruled over the other half of the province. who ruled הָרֹאֶה, pour maire du pays in French, as ruler over the land.
    הראה חצי המנחות – 1יש מפרשי׳ שהיה מושל על עיר ששמה ״מנחת״ הנזכרת למטה (דברי הימים א ב׳:נ״ד; ח׳:ו׳), ופי׳ ״הרואה״ – רואה ענין העיר ומושל עליה. 2ויש מפרשים שהיה מושל על חצי ירושלים שנקראת ״מנוחה״. 3ויש מפרשים שהיה רואה וממונה על חצי המנחות הבאות לירושלים מאת כל הגוים. 4ועוד יש פרושים אחרים לא ראיתי לכתבם, וגם אלו אשר כתבתי לא ישרו בעיני. והנראה בעיני כי ״הרואה חצי המנחות״ הם שמות בני שובל, בנים אחרים 5לבד אשר ישבו בקרית יערים, ושם האחד ״הרואה״ ושם האחר ״חצי המנוחות״. ואין לתמוה על צרוף שמות בני אדם 6שידמה ענין, כי הנה צרף ״גדלתי 7ורוממתי״ (דברי הימים א כ״ה:ד׳) שידמה ענין, והם שמות בני אדם; ואחרים מלבד אלה.
    1. יש מפרשי׳ שהיה מושל על עיר וכו׳. כך במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא.
    2. ויש מפרשים...שנקראת מנוחה. כך במיוחס לתלמיד רס״ג.
    3. ויש מפרשים שהיה רואה וכו׳. השוו התרגום.
    4. ועוד יש פרושים אחרים. ראו דברי רס״ג המצוטטים במיוחס לתלמיד רס״ג, הדומים במקצתם לפירוש שמעדיף רד״ק להלן.
    5. לבד אשר ישבו בקרית יערים. קביעת רד״ק ש״הרואה״ אינו ממשפחות קרית יערים מעלה קושי, שהרי על הפסוק הבא הוא כותב שממשפחות קרית יערים יצאו הצרעתי והאשתאולי, ולהלן ד׳:ב׳ כתוב שמשפחות הצרעתי יצאו מֵרְאָיָה – שהוא ״הרואה״ שבכאן לפי דברי רד״ק שם. ואולי כוונתו היא שבני הרואה היו ממשפחות קרית יערים אבל לא הרואה עצמו; ואמנם, רד״ק דברי הימים א ד׳:ב׳ ד״ה ״אלה״ מציע שדווקא בנו של הרואה ובני בנו היו ״עקרי משפחות הצרעתי״.
    6. שידמה ענין. ר״ל: שנשמע כדבר משמעותי ולא סתם כרשימה של שמות.
    7. ורוממתי. השם השלם הוא ״רוממתי עזר״; ראו דברי הימים א כ״ה:א׳ ד״ה ״הנבאים״.
    Haro’eh ḥaṣi ha-menuḥot. Some explain (Pseudo-Rashi) that he ruled over a city named “Manahath,” the one mentioned below (1 Chronicles 2:54, 8:6), and that the meaning of ha-ro’eh is that he would supervise (ro’eh) the matters of the city and rule over it. Some explain (commentary attributed to student of Saadia) that he ruled over half (haṣi) of Jerusalem, which is called menuḥah (=tranquility). And some explain (cf. Targum) that he was the supervisor and appointee over half of the offerings (ḥaṣi ha-menaḥot) that came to Jerusalem from all the nations. There are still other interpretations that I did not see fit to record; and even those that I have recorded do not seem correct to me. What does seem correct in my view is that Haro’eh Ḥaṣi-ha-menuḥot consists of names of sons of Shobal—additional sons, beyond those who settled in Kiriath-jearim: one’s name was “Haroeh,” and the other’s name was “Hazi-hammenuhoth.” One should not be surprised by a combination of names of people that resembles something with a meaning. After all, the text presents the combination “Giddalti and Romamti” (1 Chronicles 25:4) which resembles something with a meaning, and yet they are names of people. And there are other examples besides these.
    ויהיו בנים לשובל וגו׳ – רוצה לומר: שזולת קרית יערים היו לו עוד שני בנים שם האחד הרואה ושם השני חצי המנוחות ואמר כי מקרית יערים יצאו משפחות רבות הם היתרי והפותי ושאר המשפחות שזכר.
    הרואה חצי המנחות – שם האחד הרואה ושם האחד חצי המנוחות ואין לתמוה על צרוף שמות בני אדם שידמה ענין ודוגמתו גדלתי ורוממתי עזר (לקמן כ״ה) שידמה ענין והם שמות בני אדם.
    חצי המנחות – פירש שיש עיר שנקראת מנוחות ובן של שובל הוא פקיד על החצי ונקרא ראיה כדכתיב וראיה בן שובל.
    הרואה – הוא ראיה בן שובל (לקמן ד׳:ב׳).
    חצי המנוחות – פירוש אבי חצי המנוחות (שמלת אבי הקודם נמשך לשנים), ר״ל מושל על חצי עיר מנוחות, או שחצי היושבים בה היו מחלציו ושייכים לבית אב שלו. וי״מ שחצי המנוחות הוא שם אדם, או שני שמות, שהיו לו ג׳ בנים, א] הרואה, ב] חצי, ג] המנוחות. ואל תתמה על הה״א בראש השם, שהוא מצוי לרוב, הסופרת (עזרא ב׳:נ״ה), הקוץ (שם מא; נחמיה ג׳:כ״א), הלוחש (נחמיה ג, יב; י׳:כ״ה), ובספר זה הרבה הצללפוני (ד׳:ג׳), האחשתרי (ו), הצובבה, הרום (ח) וכן רבים.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (נג) וּמִשְׁפְּ⁠חוֹת֙ קִרְיַ֣ת יְ⁠עָרִ֔ים הַיִּ⁠תְרִי֙ וְ⁠הַפּ⁠וּתִ֔י וְ⁠הַשֻּׁ⁠מָתִ֖י וְ⁠הַמִּ⁠שְׁרָעִ֑י מֵאֵ֗לֶּ⁠ה יָֽצְ⁠אוּ֙ הַצָּ֣רְ⁠עָתִ֔י וְ⁠הָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי׃
    And the families of Kiriath-jearim: the Ithrites, and the Puthites, and the Shumathites, and the Mishraites; of them came the Zorathites, and the Eshtaolites.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּגְנִיסַיָא דְיַתְבִין בְּקִרְיַת יְעָרִים בְּנֵי משֶׁה דִי יְלִידַת לֵיהּ צִפּרָה יִתְרָאֵי פּוּתָאֵי וְשׁוּמָתָאֵי וּמִשְׁרַעָאֵי מֵאִלֵין נְפַקוּ תַלְמִידֵי נְבִיָא דְצָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל.
    מאלה יצאו הצרעתי – מן שובל הצרעתי ומן שלמא האשתאולי כאשר מפורש למעלה.
    ומשפחות קרית יערים – יושבי קרית יערים.
    מאלה יצאו הצרעתי והאשתאולי – יושבי צרעה ואל תתמה שכתב: ותחל רוח י״י לפעמו בין צרעה ובין אשתאול (שופטים י״ג:כ״ה) דמשמע שהיו שתי עיירות הללו של בני דן כי כל אלה שנאמר כאן של בני יהודה היו שאנו יכולין לומר העיירות והגבול שהיה בין צרעה ואשתאול היה של דן אבל צרעה ואשתאול עצמן של בני יהודה היו.
    And the families of Kirjath Jearim The inhabitants of Kirjath Jearim.
    from these came the Zorathites and the Eshtaolites the inhabitants of Zorah and Eshtaol. Do not wonder that it is written (Judg. 13:25): "And the spirit of the Lord began to come upon him at times [in the camp of Dan] between Zorah and Eshtaol,⁠" which means that these two towns belonged to the Danites, [which presents a difficulty] because all these stated here belonged to the Judahites. We can say [to solve this discrepancy that] the towns and the boundary that were between Zorah and Eshtaol belonged to Dan, but Zorah and Eshtaol themselves belonged to the Judahites.
    ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי – פי׳: כל בני קרית יערים, 1שהיו בני שובל, היו חלוקים לאלה המשפחות, ואלה הנזכרים ראשי המשפחות. כל משפחה מתיחשת אל בית אב שלה, כמו ״לימנה משפחת הימני...לבריעה משפחת הבריעי״ (במדבר כ״ו:מ״ד), וכן כלם.
    מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי – צרעה ואשתאול שני מקומות בארץ יהודה, 2ויצאו אנשים ממשפחות קרית יערים ובנו 3שתי מקומות אלו 4וישבו אותם, והיו לשתי משפחות נקראו ״צרעתי״ ו״אשתאולי״. 5ואף על פי שכתוב ״ותחל רוח יי׳ לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול״ (שופטים י״ג:כ״ה), לא היה משבט דן, כי אם משבט יהודה – כמו קרית יערים – אלא 6שבני דן חנו באותם המקומות עד נפלה להם נחלה; לפיכך נקרא ״מחנה דן״. וכן כתוב ״ויעלו ויחנו בקרית יערים אשר ביהודה על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים״ (שופטים י״ח:י״ב).
    1. שהיו בני שובל וכו׳. רד״ק מפרש בהתאם לשיטתו שבני קרית יערים הם בני שובל. המיוחס לר״י קרא מפרש בהתאם לשיטה שלו שהיה שובל אדון עליהם; וראו להלן פסוק נד בהערות על שמודה המיוחס לר״י קרא שלפי שיטתו, יוצא שאין נמנים בני שובל כלל על אף הביטוי ״ויהיו בנים לשובל״.
    2. ויצאו אנשים ממשפחות קרית יערים וכו׳. מהמיוחס לתלמיד רס״ג נשמע שאשתאול התיישבה ע״י בני שלמא, ושהמילה ״והאשתאלי״ נקראת עם הפסוק הבא; וכן נשמע מסוף דבריו להלן ד׳:ג׳.
    3. שתי מקומות. אולי צ״ל ״שני מקומות״ כמו שנמצא בכת״י פריס והנדפס.
    4. וישבו אותם. הכוונה: ויִשבו אותם, בבנין פיעל.
    5. ואף על פי...לא היה משבט דן וכו׳. ״לא היה״ מוסב על המחנה. והשוו לעומת המיוחס לרש״י (וכדבריו כותב המיוחס לר״י קרא להלן ד׳:ב׳).
    6. שבני דן חנו. כותב המלבי״ם שאולי משום כך נקראו ״המנוחות״, שכן חנו ונחו שם עד שמצאו נחלה. אבל לדעת רד״ק ״המנוחות״ הוא חלק משֵם איש, כמו שהוא כותב בפירושו לפסוק נב.
    And the families of Kiriath-jearim: the Ithrites, the Puthites. This means: All the people of Kiriath-jearim, who were the descendants of Shobal, were divided into these families, and those who are mentioned were the heads of the families. Each family is identified in reference to the household of its ancestor, as in: “Of Imnah, the family of the Imnites … of Beriah, the family of the Beriites” (Numbers 26:44); and so for all of them.
    From these came the Zorathite and the Eshtaolite clans. Zorah and Eshtaol are two places in the land of Judah: people from the families of Kiriath-jearim went out and built these two places and settled them, and they became two families called Zorathites and Eshtaolites. Even though the text says, “The spirit of the Lord first moved him in the Camp of Dan, between Zorah and Eshtaol” (Judg 13:25), [this area] did not belong to the tribe of Dan but to the tribe of Judah, as did Kiriath-jearim. Yet it was called “the Camp of Dan,” because people of Dan encamped in those places until their portion fell to them. Thus it says, “They went up and encamped at Kiriath-jearim in Judah. That is why that place is called ‘the Camp of Dan’ to this day” (Judg 18:12).
    ומשפחות קרית יערים – כתוב במכלול דף רכ״ח ובא בקמץ בסמוך ומשפחות קרית יערים. והראוי בשו״א כמו משפחות הקהתי. ובמקצת ספרים ראיתיו בשו״א עד כאן לשונו. ולדידי חזי לי למפשט הדין ספיקא מן הדא מסרה דאמרה ומשפחות ד׳ תרין בהאי סימנא ותרין בסימן ד׳ דלקמן כדאיתא במסרה רבתא תלתא מנהון מלאים וחד חסר ומשפחות אחרחל. ומדאחריני בשו״א ש״מ דהאי נמי כוותייהו והכי הוויין בכולהו ספרי דילן בשו״א ועיין עוד לקמן סי׳ ד׳.
    קרית יערים – יושבי קרית יערים.
    מאלה – מן הבנים משפחות האלה יצאו יושבי צרעה ואשתאול והם שתי עיירות מנחלת יהודה.
    ומשפחות קרית יערים – היינו שגם אלו משפחות יצאו משובל אבי קרית יערים הנאמר פסוק נ׳.
    היתרי – כמו והיתרי.
    הצרעתי והאשתאלי – היינו אנשי צרעה ואשתאל.
    ומשפחות – רצה לומר והמשפחות של יושבי קרית יערים שהיו מבני שובל אבי קרית יערים, היו משפחות היתרי ומשפחות הפותי וכו׳.
    ומאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי – היינו בני צרעה ואשתאל שבנחלת יהודה (יהושע ט״ו), כי היה עוד צרעה ואשתאל בנחלת דן (שופטים י״ג), ולקמן (ד׳:ב׳) יפרש איך יצאו הצרעתי משובל.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (נד) בְּ⁠נֵ֣י שַׂלְמָ֗א בֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ וּנְט֣וֹפָתִ֔י עַטְר֖וֹת בֵּ֣ית יוֹאָ֑ב וַחֲצִ֥י הַמָּ⁠נַחְתִּ֖י הַצׇּ⁠רְעִֽי׃
    The sons of Salma: Beth-lehem, and the Netophathites, Atroth-beth-joab, and half of the Manahathites, the Zorites.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    בְּנוֹי דְשַלְמָא דְמִן בֵּית לֶחֶם צַדִיקַיָא דְשׁוּמְהוֹן טָב הֵיכְנְטוֹפָא דְבַטִילוּ פְּרוֹזְדוֹאֲוָן דְאוֹתִיב יָרָבְעָם בְּאָרְחָא דְלָא יָעֵלוּן בִּכּוּרַיָא לִירוּשָׁלַםִ וַהֲווֹן בְּנוֹי דְשַלְמָא מְעַטְרִין פֵּירֵי בִכּוּרַיָא בְּצִנַיָא וּמוֹבְלִין בְּצִינְעָא לִירוּשָׁלַםִ וְצַלְחִין קֵיסַיָא וְעָבְדִין סוּלָמַיָא וּמַסְקִין לִירוּשָׁלַםִ לִסְדוֹר בֵּית מוֹקְדָא לְקֻרְבָּנַיָא הִנוּן אֲתוֹ מִזַרְעֲיַת יוֹאָב בַּר צְרוּיָה וּמִנְהוֹן כַּהֲנַיָא דִמְפַלְגִין מוֹתַר קֻרְבְּנַיָא בִירוּשְׁלֵם וְתַלְמִידֵי נְבִיָא דְמִן צָרְעָה.
    בני שמלא בית לחם ונטופתי עטרות בית יואב וחצי המנחתי הצרעי.
    בני שלמא בית לחם – בני שלמא היו מיושבי בית לחם הנטופתי.
    עטרות בית יואב – וגם מיושבי נטופת ועטרות בית יואב חצי מדינת המנחתי תפשו להם בני צרעה והיו יושבים בהם שם מקומות הן מהרי הנטופתי, בענה הנטופתי (שמואל ב כ״ג:כ״ט) גבורי דוד, ומנחת ויגלום אל מנחת (דברי הימים א ח׳:ו׳).
    The sons of Salma: Bethlehem The sons of Salma were inhabitants of Bethlehem.
    and the Netophathites, Atroth Beth Joab and also of the inhabitants of Netophoth and Atroth Beth Joab, half the province of the Manahtite the people of Zorah seized for themselves and dwelled in them. They are names of places, (II Sam. 28:29f.): "Maharai the Netophathite... Baanah the Netophathite,⁠" David's mighty men. And Manahath [is also a name of a place, as below (8:6)]: "... and they exiled them to Manahath.⁠"
    בני שלמא בית לחם – 1כמו שפרשנו (פס׳ נ) ״שלמא אבי בית לחם״ (פס׳ נא); ועוד מבניו משפחה אחרת שמה ״נטופתי״.
    עטרות בית יואב – גם הוא שם משפחה; או 2שם עיר, כמו ״עטרות שופן״ (במדבר ל״ב:ל״ה), וכל אותה העיר הית׳ מבניו.
    וחצי המנחתי הצרעי – 3גם כן שם משפחות.
    1. כמו שפרשנו ״שלמא אבי בית לחם״ וכו׳. ר״ל: בניו ובני בניו יישבו אותן הערים. והשוו לעומת המיוחס לרש״י המפרש בהתאם לשיטתו, וכמו כן המיוחס לר״י קרא הכותב: ״אין אנו יודעים אם היא עיירות או בנים; ונראה שהם עיירות, ואין לתמוה על זה שאמ׳ ׳בני שלמא׳ ולא הודיע את שמותם, שהרי מצינו דוגמתם למעלה, שנ׳ ׳ויהיו בנים לשובל׳ ולא כתבם״. וראו גם מה שנמצא בתרגום על דרך דרש.
    2. שם עיר. כך נשמע מהמיוחס לרש״י.
    3. גם כן שם משפחות. בכוונתו נראה ש״חצי-מנחתי״ ו״צרעי״ הם שמות שתי משפחות שהיו מבני שלמא (וראו בחילופים התוספת ״היו מבני שלמא״), ושאין ל״חצי-המנחתי״ קשר ל״חצי המנחות״ שהיה מבני שובל (וסביר גם ש״הצרעי״ אינו ״הצרעתי״; והשוו לעומת התרגום). אבל לפי הסוברים שאלה הם שמות של עיירות, ניתן לומר לא כך; השוו המיוחס לרש״י. לפי שיטת רד״ק קשה מה שנמצאת וי״ו החיבור לפני ״חצי המנחתי״ במקום לפני ״הצרעי״.
    The sons of Salma: Bethlehem. [This is to be understood] in line with our explanation (v. 50) of “Salma father of Bethlehem” (v. 51). And there was another family of his descendants called the Netophathites.
    Atroth-beth-joab. This is also the name of a family. Alternatively, it is the name of a city, similar to “Atroth-shophan” (Numbers 32:35), and the entire city was populated by his descendants.
    And the Hazi-manahathites, the Zorites. These are also names of families.
    בני שלמא – שהיה אבי בית לחם הם בית לחם וממנו יצאו אלו המשפחות נטופתי ועטרות בית יואב וחצי המנחתי והצרעי והנה שם חצי המנחתי דומה קצת לשם חצי המנוחות.
    בית לחם – אנשי בית לחם היו מבניו וגם אנשי נטופה.
    עטרות וכו׳ – הם שמות מקומות או משפחות.
    עטרות בית יואב – הוא עיטם האמור לקמן ד׳ ג׳ וביהושע בערי יהודה כתיב עינם.
    וחצי המנחתי – היינו בן שלמא היה פקיד על חצי השני של עיר מנחת.
    בני שלמא – בן השני של כלב, היו בני בית לחם – כמה שכתוב שלמא אבי בית לחם.
    (ובני) נטופתי – עיר ביהודה (שמואל ב כ״ג:כ״ח).
    (ובני) עטרות בית יואב – (שם עיר, כי היו כמה ערים ששמם עטרות ונבדלים בכינויים, עטרות אדר, עטרות בית יואב).
    (ובני) חצי המנחתי הצרעי – חצי אנשי עיר מנחת שישבו שם בני צרעה, כי חצי האחר היה מבני שובל (כנ״ל׳:נ״ב). (ומלת בני שבראש הפסוק נמשך חמשה פעמים, ומוסב על כל השמות שבכתוב). ולדעת הרד״ק שצרעה ואשתאל הנזכר בשופטים היו מנחלת יהודה, ומ״ש (שופטים י״ג:כ״ה) ותחל רוח ה׳ לפעמו במחנה דן שבני דן חנו שם בלכתם לצבא על ליש כמ״ש (שופטים י״ח:י״ב) על כן קראו למקום ההוא מחנה דן הנה אחר קרית יערים, יל״פ שע״ש זה נקראו מקומות אלה בשם מנוחות, מלשון נחה וחנה, ששם נחו וחנו בני דן, וחצי המנוחות שלצד אשתאל יצאו אנשיהם מראיה בן שובל, כמ״ש ומשפחת קרית יערים מאלה יצאו הצרעתי ואשתאלי. ומפרש שמבני שלמא יצא חצי המנוחות שלצד צרעה, ועז״א וחצי המנחת הצרעי, שהגם שייחס (לקמן ד׳:ב׳) משפחות הצרעתי לראיה בן שובל, היושבים במנוחות של דן שלצד צרעה היו בני שלמא.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
     
    (נה) וּמִשְׁפְּ⁠ח֤וֹת סֹֽפְ⁠רִים֙ [יֹשְׁ⁠בֵ֣י] (ישבו) יַעְבֵּ֔ץ תִּרְעָתִ֥ים שִׁמְעָתִ֖ים שׂוּכָתִ֑ים הֵ֚מָּ⁠ה הַקִּ⁠ינִ֣ים הַבָּ⁠אִ֔ים מֵחַמַּ֖⁠ת אֲבִ֥י בֵית⁠־רֵכָֽב׃
    And the families of scribes that dwelled at Jabez: the Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites. These are the Kenites that came of Hammath, the father of the house of Rechab.
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    וּגְנֵיסַת רְחַבְיָה בַר אֱלִיעֶזֶר בַּר משֶׁה תַּלְמִידַיָא דְיַעְבֵּץ הוּא עָתְנִיאֵל בַּר קְנַן יַעְבֵּץ הֲווֹן צָוְחִין לֵיהּ דַאֲקֵים בְּעֵיצָתֵיהּ תַּרְבִּיצָא לְתַלְמִידַיָא תִרְעָתִים הֲווֹן צָוְחִין לְהוֹן דַהֲוָה קַלְהוֹן בְּמִשְׁבָּחֵיהוֹן (ס״א חֵי כְּיַבָּבָא) הֵיכְּיַבָּבָא שִׁמְעָתִים דִהֲווֹן מְסַבָּרִין אַפִּין בִשְׁמַעְתָּתָא סוֹכָתִים דִהֲווֹן מְטַלְלִין בְּרוּחַ נְבוּאָה הִנוּן שַלְמָאֵי בְּנֵי צִפּוֹרָה דְמִתְיַחְסִין עִם גְנֵיסַת לֵוָאִי דְאַתְיָן מִזַרְעֲיַת משֶׁה רַבְּהוֹן דְטָב לְהוֹן זְכוּתֵיהּ לְפָרְשִׁין וְאַרְתִיכִין (ס״א מִפָּרָשִׁין וְאַרְתָכִין).
    ומשפחות סופרים יושבי יעבץ – א״ר חייא בר אבא אר״ש שלשה היו באותה עצה, בלעם, איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נדון ביסורין, יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים, וכתיב ובני קיני חותן משה (ברמז ק״ל וברמז ל״ה). א״ר אבהו מה ת״ל סופרים שעשו את התורה ספירות ספירות, ה׳ דברי חייבים בחלה, ט״ו נשים פוטרות צרותיהן, י״ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור, ארבעה אבות נזיקין, ארבעה ראשי שנים, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, חמש חטאות מתות, א״ר אחא כתיב לעזרא הכהן הסופר מה ת״ל סופר וגו׳, שכשם שהיה סופר בדברי תורה כך היה סופר בדברי חכמים, רבי חגי בשם רבי שמואל הראשונים חרשו וזרעו ונכשו וכסחו ועדרו וקצרו ועמרו ודשו וזרו ובררו וטחנו ולשו ואפו, ואנו אין לנו פה לאכול, אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש, ואי הוו בני נש אנן חמרין ולא כחמרא דרבי פנחס בן יאיר.
    ומשפחות סופרים יושבי יעבץ – וחכמים פירשו: אלו בני יתרו שנתנו להם דושנה של יריחו על בנין הבית, שנאמר: ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א׳:ט״ז) ופירשו חכמים על שם מעשיהם: תרעתים שיושבים בשער עם הסנהדרין וכו׳ כדמפורש בסנהדרין (דף ק״ד., ספרי בהעלתך פרשה ע״ח).
    אבל יהודה בן קורייס פירש שמותם על שם עריהם וחצריהם: משפחות סופרים אלו אנשי קרית ספר והם יושבי יעבץ כמו קשיון ואבץא (יהושע י״ט:כ׳) תרעתים אנשי עֶתֶר (יהושע ט״ו:מ״ב), שמעתים אנשי שמע כדכתיב: אמם ושמע ומולדה (יהושע ט״ו:כ״ו), שוכתים אנשי שוכה, שוכה ועזקה (יהושע ט״ו:ל״ה), המה הקינים אנשי קין ככתוב: הקין גבעה (יהושע ט״ו:נ״ז), מחמת צר וחמת (יהושע י״ט:ל״ה), אבי בית רכב, בית מרכבות וחצר סוסים (דברי הימים א ד׳:ל״א). וחכמים פירשו מזרע יהונדב בן רכב (ירמיהו ל״ה:ו׳).
    א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״כמו קשיון ואבץ״.
    ומשפחות סופרים – יושבי יעבץ סיעת יעבץ שהיה מושל עליהם כדכתיב למטה ויהי יעבץ נכבד מאחיו (דברי הימים א ד׳:ט׳).
    תרעתים שמעתים שוכתים – כולם שמות בית אביהם.
    המה הקינים – והיכן מקומם של אלו והלא הם יושבי קין שם מקום דכתיב הקין וגבעה ותמנה ערים עשר (יהושע ט״ו:נ״ז).
    הבאים מחמת אבי בית רכב – שיצאו מחמת שהיה של בית רכב וישב בקין, ע״א יעבץ שם של עיר ושל יששכר היתה כדכתיב והרבית וקשיון ואבץ (יהושע י״ט:כ׳).
    המה הקינים – צורפים, ויתנהו לצורף (שופטים י״ז:ד׳) – תרגומו לקינאה.
    And the families of scholars, those who dwelt with Jabez Jabez's company, over whom he ruled, as is written below (4:9): "And Jabez was more esteemed than his brothers.⁠"
    Tirathites, Shimathites, Suchathites All of these are names of their father's house.
    they are the Kinites And where do they live? They are surely the inhabitants of Cain, a name of a place, as is written (Jos. 15:57): "Cain, Gibeah, and Timnah; ten cities...⁠"
    who were descended from Hammath, the father of the house of Rechab who were descended from Hammath, who was of the house of Rechab, and they settled in Cain. Another interpretation: Jabez is the name of a city which belonged to Issachar, as it is written (Jos. 19:20): "And Rabbith and Kishion, and Ebez.⁠"
    they are the Kinites silversmiths. (Jud. 16:4) "... and she gave it to the silversmith.⁠" The Targum renders צוֹרֵף as קִינָאָה.
    ומשפחות ספרים ישבי יעבץ – כלומ׳: גם אלה המשפחות היו מבני שלמא.
    ספרים – 1שהיו סופרים ומלמדים, והיו יושבי עיר ששמה ״יעבץ״. אפשר שיעבץ בנה אותה ונקראת על שמו.
    תרעתים שמעתים שוכתים – 2שמות משפחות. 3ויש הרבה דרשות בשמות האלה, ואם באנו לדרוש כל השמות למה נקראו כן, לא יכילם ספר; ואין לנו אלא מה שנמצא כת׳. כי כל השמות היו על ענינים ידועים אצלם, כמו שכתוב במקצתם; 4ואין לנו לחפש אחר אותם שלא נכתבו עניניהם.
    המה הקינים – 5מצאתי כן בספר מדויק – ״הקינים״ בצר״י הקו״ף. ובספרים אחרים גם כן מדויקים מצאתי הקו״ף בחר״ק; 6והמסרה עליו ״לית, וחד ׳קִינים והגה׳ (יחזקאל ב׳:י׳)״. והקינים הם כמו כן 7שם משפחה ידועה; 8ויש מפר׳ שהיו צורפים מתרגום 9״ויתנהו לצורף״ (השוו שופטים י״ז:ד׳): 10״ויהביה לקנאה״. 11ורבו׳ ז״ל (בבלי סוטה י״א.) אמרו כי הם מבני קיני חותן משה, ונתערבו במשפחות יהודה ונתיחשו עמם.
    מחמת אבי בית רכב – 12והם משפחת בית הרכבים הנזכר בספר ירמיה (ל״ה:ב׳), 13ושם אב המשפחה ההיא ״חמת״.
    1. שהיו סופרים וכו׳. השוו ספרי בהעלותך עח. המיוחס לתלמיד רס״ג מפרש בשם יהודה בן קוריש שהיו מקרית ספר.
    2. שמות משפחות. כך כותב המיוחס לרש״י, וכן המיוחס לר״י קרא ״לפי פשוטו״. המיוחס לתלמיד רס״ג כותב בשם יהודה בן קוריש שנקראו על שם מקומותיהם.
    3. ויש הרבה דרשות וכו׳. ראו ספרי שם; מכילתא יתרו פרשה ב; ותנחומא יתרו פרשה ד, ויקהל פרשה ח. וראו התרגום כאן.
    4. ואין לנו לחפש וכו׳. ראו ברגר, ״Exegetical Programme״.
    5. מצאתי כן וכו׳. מה שרד״ק כותב כאן על הניקוד חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו. והשוו ה״מנחת שי״. ברם, לא מצאתי עדות לנוסחה בציר״י בליקוטי חילופי-נוסחאות המקרא. מהלשון ״מצאתי כן״ נדמה שניקד רד״ק את המילה ״הקינים״ בציר״י ב״דיבור המתחיל״ (כך העיר לי פרופ׳ ר׳ שטיינר).
    6. והמסרה וכו׳. נדמה כי משמעות ההערה שבמסורה היא שאין עוד הופעות של ״הקִינים״, חוץ מדוגמה אחת אשר בה המילה מופיעה בלי ה״א הידיעה. ובכן, ככל הנראה, כוונת רד״ק היא לתמוך בנוסחה ״קִינים״ בחיר״ק כיון שבמסורה המילה מושווית ל״הקִינים״.
    7. שם משפחה ידועה. השוו המיוחס לרש״י, והמיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש.
    8. ויש מפר׳ וכו׳. כך במיוחס לרש״י.
    9. ויתנהו. לפנינו: ״ותתנהו״.
    10. ויהביה. לפנינו: ״ויהבתיה״, בלשון נקבה.
    11. ורבו׳ ז״ל וכו׳. דבריהם יותר משכנעים אם הקו״ף בציר״י; אבל ראו מה שכותב י׳ ווייסע בביאורו.
    12. והם משפחת בית הרכבים. ראו ספרי שם, והשוו לעומת המיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש.
    13. ושם אב המשפחה ההיא ״חמת״. השוו לעומת המיוחס לתלמיד רס״ג בשם יהודה בן קוריש.
    And the families of the scribes that dwelt at Jabez. This means that these families were also among the descendants of Salma.
    Scribes. For they were scribes and teachers. They were the inhabitants of the city named Jabez. It is possible that Jabez built it and that it was named for him.
    The Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites. These are names of families. There are many midrashic explanations of these names; but if we were to undertake to provide midrashic explanations for why all the names were called as they were, no book could contain them. We are only concerned, then, with what we find recorded. For all the names had explanations known to them; indeed, these are recorded in connection with a few of them. We should not, however, pursue those whose explanations are not recorded.
    These are the Kenites (הקינים). This is how I found it in a carefully written manuscript: הקינים with a ṣerei under the qof. But in other manuscripts, also carefully written, I have found the qof with a ḥireq. The masoretic notation on it is: “No other occurrence; but one qinim va-hegeh (=lamentations and woes; Ezek 2:10).” The Kenites were similarly a well known family. Some say that they were smiths, based on the Targum of “and he gave it to a smith” (cf. Judg 17:4): ve-yahbeh le-qena’ah. But our Sages, of blessed memory (b. Sotah 11a), say that they are among the descendants of Keni, the father-in-law of Moses, and that they became mingled with the families of Judah, and thus their genealogy was presented together with them.
    From Hammath, father of the house of Rechab. This is the family of the house of the Rechabites mentioned in the book of Jeremiah (35:2). The name of the father of that family was Hammath.
    ומשפחות סופרים וגו׳ – אחשוב שהרצון בזה באמרו חמת אבי בית רכב חרף אבי בית גדר (דברי הימים א ב׳:נ״א) והיו שני שמות לאב ולבן וכמהו תמצא במה שיבא והשלים לזכר המשפחות שיצאו מאלו השלשה שזכר ראשונה והם שובל ושלמא וחרף ואמר כי משפחות חכמים וסופרים היו והם היו יושבי יעבץ קצתם היו נקראים תרעתים וקצתם שמעתים וקצתם שוכתים הנה אלו כלם היו הקינים שבאו מחמת אבי בית רכב. וידמה שבן היה לרכב היה שמו קין וממנו נסתעפו אלו המשפחות והיו נקראות קינים.
    ישבו יעבץ – ישבי קרי.
    שוכתים – בדפוס נפולי כתוב סכתים וטעות הוא.
    המה הקינים – בספר אחד כתב ישן וגם בשני דפוסים ישנים כתוב הקינים בצירי הקו״ף וגם רד״ק כתב מצאתי בספר מדוייק בצירי הקו״ף ובספרים אחרים מצאתי ג״כ בחיריק הקו״ף והמסורה עליו לית וחד קינים והגה והי (יחזקאל ב׳).
    סופרים – וחכמים ובדרז״ל סופר מברך ובור יוצא (בבלי חולין ק״ח).
    ומשפחות סופרים – גם מבניו היו משפחות הסופרים וחכמים סיעת יעבץ אשר ישבו עמו ועסקו בתורה והיו טפלים לו וכמ״ש ויהי יעבץ נכבד מאחיו (דברי הימים א ד׳:ט׳).
    תרעתים וכו׳ – הם שמות משפחות הסופרים.
    המה הקינים – המשפחות האלה היו נקראים בשם כולל קינים.
    הבאים מחמת – ר״ל יוצאי ירך איש אשר שמו חמת שהיה אבי בית רכב.
    ומשפחות סופרים – עוד יצאו משלמא משפחות סופרים היינו לומדים, רצה לומר שהיו לומדים אצל יעבץ ועוד יצאו ממנו משפחות תרעתים וגו׳. או שסופרים הללו נקראו בשמותם תרעתים.
    המה הקינים – צורפים (עיין רש״י).
    הבאים מחמת – חמת הוא מבני שלמא. והיה אבי ביתו רכב וכו׳ המשפחות הללו יצאו ממנו, וחז״ל אמרו שמשפחות הללו גם כן יושבי יעבץ ונקראו תרתעים על שם ששמעו קול תרועה בסיני, המה הקינים על שם בני קני חתן משה.
    ומשפחות סופרים יושבי יעבץ – פי׳ המפ׳ שר״ל הסופרים והחכמים שישבו בעיר אבץ (שבחלק יששכר, יהושע י״ט) שהיו יודעי בינה לעתים, או שיעבץ בנה אותה וקראה על שמו, והם משפחות תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים – פרש״י צורפים, שתרגם צורף קינאה. ורד״ק פי׳ הבאים מבני קיני, או מעיר קין. ולדעתי נראה מפני שנאמר (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני עלו מעיר התמרים את בני יהודה וילך וישב את העם, וקבלו חז״ל שהם בני הקיני חותן משה שהלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ ללמוד תורה ונתישבו ונתערבו עם בני יהודה, והם היו סופרים וחכמים וישבו בעיר יעבץ שבנה יעבץ במדבר יהודה, ונתפרדו אח״כ להרבה משפחות תרעתים שמעתים שוכתים כשמות בתי אבות שלהם. או כדעת חז״ל שהשמות הורו על ענינם כפי חכמתם, וחשבו אח״כ שהם ג״כ ממשפחת יעבץ ומבני יהודה, לכן הודיע עזרא כותב הספר שהם אינם ממשפחת יהודה רק המה הקינים בני קיני.
    הבאים מחמת – שחמת היה ראש משפחתם, שחמת היה אבי בית רכב שמאתו יצאו הרכבים יושבי אהלים ופרושים מתאות העולם, כמו שנזכר בירמיה סי׳ ל״ה (ו-י).
    מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144